היתכנות נישואין אזרחיים בישראל

ישראל צועדת בשורה אחת עם רשימה מצומצמת של מדינות עולם שלישי שאין בהן חופש נישואין. כך אפשר לשנות את המצב

העדר אפשרות של נישואין אזרחיים בישראל מעמיד את מדינת ישראל בתחתית סולם הנאורות בתחום המשפחה מבין כל מדינות העולם; עניין המביא להכללתה של ישראל ברשימה מצומצמת של מדינות עולם שלישי שבהן אין חופש נישואין.

מתוך 195 מדינות מוכרות רק ב-25 מדינות אין חופש נישואין אזרחיים, ולישראל הכבוד המפוקפק לצעוד בשורה אחת עם מדינות כמו איראן, לוב, סוריה, תימן, ערב הסעודית, פקיסטן ועוד.

אם לא די בכך, ישראל מפגרת בנושא זה אפילו אחר מדינות רבות בעולם שלישי שמאפשרות חופש נישואין פורמלי. כך, לדוגמא, במדינת סנגל שביבשת אפריקה, שבה 96% מוסלמים, קיים חופש נישואין פורמלי. בנוסף, מאפשרות חופש נישואין גם רואנדה, אוגנדה, אנגולה, סיישל, אתיופיה, ניגריה, גאנה, דרום אפריקה, הרפובליקה המרכז אפריקאית  ומזרח אירופה. גם בדרום אמריקה מאפשרות מרבית המדינות חופש נישואין; כך שבין מדינות ה-OECD ישראל היא המדינה היחידה שבה לא קיים חופש נישואין.

זה מכבר נהפך נושא הנישואין האזרחיים בישראל לסלע מחלוקת פוליטית, להבדיל ממחלוקת עניינית. אם ננטרל את מלחמת הדגלים הפוליטיים נבחין כי חיקוק שיאפשר נישואין אזרחיים למי שיחפוץ בכך, לא זו בלבד שישחרר את צוואר הבקבוק ויחזיר את ישראל לרשימת העמים החופשיים, אלא ינטרל במידה ניכרת את האנטגוניזם של הציבור כלפי מוסד הנישואין הדתי, וינמיך את השאיפה הטבעית להינשא "שלא במסגרת כפויה״, אגב ביצוע נסיעה רומנטית למדינה אחרת כדי לקיים בה טקס נישואין.

חיקוק זה יעמיד וידגיש בפני בני הזוג, ובעיקר בפני האישה, את היתרונות בנישואין דתיים שאינם קלים להתרה, אך מקנים כיום לאישה תנאי ממון טובים במסגרת הדיון בבית הדין, לרבות זכות ממשית לכתובה ולמזונות ראויים עבורה ועבור הילדים, לאחר שהפסיקה האזרחית נגסה בזכויות אלה.

מחקרים חברתיים[1] מראים כי חלק גדול מהציבור היהודי בישראל הוא מסורתי במידה זו או אחרת, וכי הנגשה והסברה של היתרונות הטמונים בשיטת הנישואין הדתיים עשויות לתרום להעדפת המודל הדתי. לצד זאת, ראוי לצין שרמת השיפוט של הדיינים בבתי הדין השתפרה משמעותית, ואינה נופלת מזו של הערכאה האזרחית.

חיקוק נישואין אזרחיים יגביל ויצמצם את תופעת הידועים בציבור, שאינה יציר החוק ואין לה מגבלות, אשר הולכת ומתרחבת תוך שהיא יוצרת "מעין נשואים", כשלפחות אחד הצדדים לא הסכים לכך.

כמו כן, ינטרל החיקוק טענות של "ביגמיה למעשה" המושמעות כאשר צד נשוי מתקשר בקשר של ידועים בציבור; פסיקת בתי המשפט בעניינם של ידועים בציבור תקבל פרופורציה לאחר שכל זוג יוכל להביע את רצונו לקשור את גורלו בבן/בת הזוג בדרך של נישואין אזרחיים, שאינם נישואין דתיים, ויהיה עליהם להסביר מדוע הם טוענים למערכת זכויות וחובות ביניהם, ללא קשר של נישואין.

החשש שהעלו חוגים דתיים מפני איסור נישואין עם יהודים שלא נישאו בחופה וקידושין, אינו אלא חשש שווא, ולמעשה החיקוק המוצע ייטיב עם החוגים הדתיים. ראשית, ידוע כי יהודים דתיים (חרדים) נישאים לדתיים אף הם, ואינם "מחפשים" בני זוג חילוניים. שנית, בשלב הנוכחי קיים מספר עצום של ידועים בציבור שאינם רשומים בפנקס כלשהו, והרבנות לא יודעת מי הם. מספר זה אמור להצטמצם, ולעומת זאת אלה הנשואים אזרחית יהיו רשומים בפנקס המתנהל ע"י משרד הפנים. 

מוסד הידועים בציבור: "ענק" משפטי ההולך ומתעצם

הסכנה הטמונה בחיקוק כאמור היא כי ייווצר בישראל סוג שלישי של התקשרות זוגית רחבת היקף: נשואים דתיים, ידועים בציבור ונשואים אזרחיים.

בשל העדר אפשרות לנישואין אזרחיים בישראל הפך מוסד "הידועים בציבור״ ל"ענק" משפטי ההולך ומתעצם. מסביר וכותב פרופסור שחר ליפשיץ בספרו[2]:

"ניתוח פוזיטיבי של המצב בישראל יבהיר כי עמדתו של המשפט הישראלי בעניין שונה לחלוטין מן המקובל בארצות אחרות במערב. שוני זה משתקף בהטלת היקף מחויבויות נרחב מאוד על ידועים בציבור בישראל ובקביעת תנאי סף קלים יחסית למוסד זה.

..." עמדתו של המשפט הישראלי קשורה לייחודיותם של דיני המשפחה בישראל, ובמיוחד לחוסר האפשרות לערוך נישואים אזרחיים".

הזכות להינשא בנישואין אזרחיים אמורה לדחוק את רגלי מוסד הידועים בציבור ולצמצמו. בראייה זו, רוב הטיעונים נגד קיום מוסד הידועים בציבור רלוונטיים ביותר. על כן יש לדאוג כי החיקוק יביא בחשבון סיטואציה זו, וכי יתווסף סעיף מאזן שיתחשב בעובדה שבני הזוג בחרו שלא להינשא, לא בנישואין דתיים ואף לא בנישואין אזרחיים.

במקרה כזה יש להתיר לבתי המשפט להקשות על תנאי הסף להכרזת ידועים בציבור וגם על מתן זכויות, ולהעמיד את מוסד הידועים בציבור כחריג בולט למערכות זוגיות לגיטימיות. 

באשר לקביעת תנאי סף קשים לידועים בציבור, שעל המחוקק לשקול בחיקוק הנישואין האזרחיים, ניתן ללמוד מחיקוקים במדינות מערביות שבהן קיימים נישואין אזרחיים; מרחיב על כך פרופסור ליפשיץ בספרו[3]:

"מאפיין נוסף של היחס המשפטי במערב אל ידועים בציבור, הקשור לפחות בחלקו להסתייגויות הליברליות ממוסד זה, הוא תנאי סף מכבידים יחסית הנדרשים מצד הדורש זכויות של ידוע בציבור. פרמטרים כגון כשירותם של הצדדים להינשא, חיים תחת קורת גג אחת ואפילו רישום רשמי בכתובת מגורים משותפת, קיום סדיר של יחסים מיניים (למעט מקרים של אי-יכולת גופנית), הימנעות מקיום יחסי אישות עם אחרים...

"גם במדינות שלא נדרש בהן, באופן רשמי ונוקשה, מספר מוגדר של מגורים משותפים, מתפתחים כללים מקובלים (rule of thumb), הדרושים זמן ממושך למדי של חיים משותפים". 

ההיסטוריה של הנישואין האזרחיים

ההגדרה ההיסטורית והידועה של הנישואין הוטבעה במאה ה-19 ע"י הלורד פנזאנס בפסק דין הייד[4] לפיה:

“Marriage as understood in Christendom, may be defined as the voluntary union for life of one man and one woman to the exclusion of all others”

נישואי המשפט המקובל (common law marriage) שהיו נפוצים באנגליה בימי הביניים, דומים למעשה למוסד הידועים בציבור, ונוצרו ללא טקס פורמלי. נישואין אלה הופסקו בשנת 1753 עם חיקוקו של חוק הנקרא: חוק לורד הרוויק[5], שדרש טקס פורמלי וביטל את מוסד הידועים בציבור במתכונתו הנפוצה.

החוק הנזכר לעיל דרש טקס דתי על ידי אחת הדתות המוכרות באנגליה, בדומה לחוק הקיים כיום בישראל. ואולם בשנת 1863 בוטלה הדרישה לטקס דתי, ומאז התפתח מוסד של נישואין אזרחיים, שלפיו כל זוג המעוניין להינשא מתייצב בפני רשם נישואין יחד עם עדים, לאחר שהוכיח את כשרותו המשפטית, ונרשם כנשוי אחרי טקס נישואין אזרחי.                                          

באירופה הנישואין חייבו בעבר רישום אזרחי וגם טקס דתי, אך חובה זו בוטלה בשנת 1792 בעת המהפכה הצרפתית, והוחלפה בחובת טקס אזרחי בלבד. בארה"ב הנישואין מבוצעים בטקס אזרחי ברוב המדינות, ובמרבית המדינות הטקס הדתי הוא בבחינת רשות בלבד, ורק הטקס האזרחי הוא המחייב. 

המצב בישראל

בישראל טרם חוקק חוק המתיר נישואין אזרחיים. ירשנו את מערכת הנישואין הנהוגה בישראל מהמנדט הבריטי, שקבע כי הנישואין יתבצעו רק בטקס דתי ורק על ידי אחת מהדתות המוכרות בישראל. בשל חילוקי דעות פוליטיים מצב זה לא השתנה באופן מהותי.

לצד זאת, מכירה מדינת ישראל בנישואין שנערכו כדין בחו"ל גם אם אלה לא התקיימו בטקס דתי. ואולם, גורלם של זוגות ישראלים יהודים הוא שענייני הגירושין בעניינם יתנהלו בבית הדין הרבני אפילו אם נישאו בחו"ל. שם הם זוכים בדרך כלל ליחס עוין, שלעיתים קרובות מתבטא בגירושין מהירים, כאשר האישה היא המפסידה העיקרית.  

תחליפי נישואין אזרחיים

אחת הדרכים שאימצו זוגות יהודים כדי לעקוף את חוסר האפשרות להינשא בישראל בטקס אזרחי היתה ונשארה להינשא בחו"ל, להגיש בישראל את אישור הנישואין ולהירשם בה כנשואים. אלא מאי? מדובר במלכודת דבש, מאחר שבעת סכסוך בין בני הזוג יטפל בגירושי הצדדים בית הדין, ומצבה של האישה יהפוך בעייתי מאחר שבית הדין פוסק במקרה כזה גט לחומרא באופן מהיר, ומזונותיה יופסקו לאלתר.

בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2011 דווח למרשם האוכלוסין על 8,995 זוגות שערכו נישואין בחו"ל, שבהם לפחות אחד מבני הזוג רשום במרשם האוכלוסין. 70% מקרב הרשומים במרשם האוכלוסין שדיווחו בשנת 2011 כי נישאו בחו"ל הם יהודים. בהעדר אפשרות ליצור הסכמה פוליטית לחוק נישואין אזרחיים, צצו תחליפים שונים בתהליך כללי של "סתימת חורים", למקרים שבהם היעדר פתרון אזרחי עלול לגרום לעוול לבני זוג, שאחד מהם או שניהם אינם יכולים להתגרש במסגרות הקיימות או להינשא בשיטות הנוהגות. מסיבה זו חוקקו חוק שיפוט בענייני התרת נישואין וחוק ברית הנישואין לחסרי דת, כפי שמפורט להלן:

חוק שיפוט בענייני התרת נישואין (מקרים מיוחדים וסמכות בין לאומית), התשכ"ט-1969 נועד להתיר נישואין של בני זוג ששניהם אינם מאותה עדה דתית מוכרת בישראל, או ששניהם מאותה עדה נוצרית, אבל בית הדין אינו מוסמך להתיר את נישואיהם מבחינה בינלאומית.

כמו כן, חוק ברית הנישואין לחסרי דת, תש"ע-2010, נועד כשמו לאפשר נישואין לזוגות המכונים "חסרי דת"  ועומדים בתנאי הסף לנישואין. החוק מגדיר "חסר דת" מי שאינו יהודי, מוסלמי, דרוזי או בן עדה נוצרית, ובית דין דתי לא קיבל החלטה אחרת בעניינו בהתאם להוראות סעיף 6; "עדה נוצרית" מוגדרת בחוק כעדה דתית נוצרית, כמשמעותה בסימן 54 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922 עד 1947.

מוסד הידועים בציבור כתחליף לנישואין אזרחיים

אין חולק כי מוסד הידועים בציבור בישראל התפתח כתחליף לנישואין אזרחיים שאינם מתאפשרים מבחינה פוליטית גרידא. בספרם של ד"ר שרשבסקי ופרופ' קורינאלדי[6] נכתב כי:

"הפסיקה רואה את הידועים בציבור כתחליף לנישואין נוסח ישראל שהתגבש מתוך שיקולי מדיניות ייחודיים".

הגם שפסיקת ביהמ"ש העליון הדגישה בתחילה בפס"ד פסלר[7] כי "מעמדה של אישה, אם נשואה היא אם לאו, נקבע אך ורק על פי הדין האישי שחל עליה, שלגבי יהודים הוא דין תורה", היא התפתחה והתרחבה באופן שהחל מטשטש את ההבדלים בין נישואין לבין מוסד הידועים בציבור.

בפס"ד שטימיץ[8] הוענקה לאישה ידועה בציבור של המוריש זכות לגמלאות, שבהתאם לתקנון הקרן לגמלאות מגיע רק לאישה נשואה. וכך נפסק: "בעניין זה יש לציין שהתקנות הותקנו בשנת 1954, ומאז חלו שינויים מרחיקי לכת במדינה בעניין זכויות האישה הנשואה והידועה בציבור, ובחוקים רבים הוכרה זכותה של הידועה בציבור לזכות בגמלאות ובזכויות שבעבר היו מוקנות רק לאשתו החוקית של המנוח".

אם כך, ברור כי: "בין הידועים בציבור נוצרת מערכת יחסים דמוית נישואין ("מעין נישואין" =de facto marriage""), הכוללת רכיבים סוציאליים-משפחתיים, ונושאת כלפי פנים (ביחסים בינם לבין עצמם) זכויות ירושה על פי דין וחובות ממוניות, וכלפי חוץ - זכויות סוציאליות כבני זוג, כאילו היו בסטטוס של נישואין"[9]. 

מאחר שמוסד הידועים בציבור אינו יציר החוק אלא יציר פסיקה, לא נקבעו תקנות רישום, ובעוד קיימת הרחבה ניכרת של זכויות הידועים בציבור ומספרם הולך ורב מחד גיסא, אין רישום, אין פיקוח ואין כל סטטיסטיקה לגבי מספר הידועים בציבור, לא על יצירת הקשר הזוגי ולא על פירוק הקשר (קרי: גירושין), מאידך גיסא. 

הצעות החוק לנישואין אזרחיים

הדרך לפתרון ולשליטה ברצונם של אנשים להינשא שלא בטקס דתי היא לחוקק חוק ספציפי ומסודר לנישואין אזרחיים, שיגביל בהרבה את תנאי הסף להיווצרות ידועים בציבור, ויקצץ בזכויות הניתנות בלאו הכי על ידי נישואין אזרחיים או דתיים.

הצעות חוק לנישואין אזרחיים עלו על שולחן הכנסת ונפלו בשל התנגדויות. בדברי ההסבר להצעת החוק האחרונה שהוגשה בנדון ביוני 2020 נאמר: "כיום במדינת ישראל הדרך היחידה ליצור מסגרת משפחתית מוכרת על פי חוק היא בהתאם לדין הדתי, בהתאמה לדתם של בני הזוג. מציאות זו פוגעת פגיעה קשה בזכויות היסוד של האדם, ומונעת מזוגות רבים את האפשרות למסד חיי משפחה במסגרת משפטית-אזרחית מוכרת על פי חוק. זוגות אלה, שאינם מעוניינים או יכולים למסד את חיי משפחתם על פי הדין הדתי, מוצאים את עצמם ללא חלופה אזרחית. יתרה מכך, זוגות אלה נאלצים לשאת בהוצאות כלכליות כבדות הכרוכות בנישואין מחוץ למדינה, ואף מאבדים את החוויה היסודית של מיסוד הזוגיות שלהם במדינה שבה הם חיים, בשפתם, בתרבותם ובלוויית משפחתם וחבריהם. מצוקה זו הובילה למגמה הולכת וגוברת של פיתוח מסלולים עוקפים לנישואין הדתיים הכוללים, בין היתר, את הרחבת מוסד ה"ידועים בציבור" בישראל, ואת העלייה הגבוהה במספר הבוחרים להינשא בנישואים אזרחיים מחוץ למדינת ישראל".

נימוקי ההסבר נוגעים ללב ומטרידים, וכאשר מצטרפים אליהם הנימוקים המועלים במאמר זה, נראה כי חוק נישואין אזרחיים יכול לצאת לדרך לטובת כל הפלגים והצדדים, דתיים כחילוניים.

הדרך הראויה

נראה כי מרבית הצעות החוק שהוגשו תפרו את הכיוון הנכון של תחולת כל חוקי המשפחה על הנישואין האזרחיים, וממילא תחול על תחיקה זו גם הפסיקה הפרשנית. בכל מקרה, גם בתי המשפט לענייני משפחה יוסיפו בשר ושרירים וימלאו בתוכן ליברלי לאור כל מה שנפסק עד היום לגבי מזונות ילדים, מזונות אזרחיים, ואיזון ו/או שיתוף רכושי. התבנית כבר קיימת, רק צריך ליצוק לתוכה הסכמה של המחוקקים.

• הכותב הוא יזם ויו"ר אתר המשפט הישראלי "פסקדין" ושותף מייסד בזאב ולנר משרד עורכי דין העוסק בתחום הירושה והמשפחה על כל רבדיו.
• המאמר פורסם לראשונה במגזין "עורכת הדין". תודתנו על הרשאת פרסום המאמר לראש לשכת עורכי הדין עו"ד אבי חימי ולעורך המגזין עו"ד מנחם שטאובר. 

_________________________________________

[1] https://www.pewresearch.org/wp-content/uploads/sites/7/2016/03/israel_survey_overview.hebrew_final.pdf

[2]ספרו של פרופ' שחר ליפשיץ :  הידועים בציבור בראי התאוריה האזרחית של דיני משפחה – עמ' 33

[3] הידועים בציבור בראי התאוריה האזרחית של דיני משפחה – עמ' 85

[4] Hyde v Hyde and Woodmansee (1866) LR 1 P&D 130

[5] Clandestine Marriages Act 1753

[6] דיני משפחה כרך ב עמ' 1073

[7] מ"י נגד פסלר ע"א 384/61

[8] ע"א 356/78 שטימיץ נגד קרן גמלאות

[9] שרשבסקי- קורינאלדי , דיני משפחה , עמ' 1074

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.