פסק דין חדשני שניתן באחרונה בבית המשפט העליון מוקיע את האלימות במשפחה ומצמיד לה תג מחיר: בעל, שניסה לרצוח את אשתו, לא יזכה לחלוקת רכוש שוויונית, ולא יקבל כל חלק בפנסיה של האישה. עו"ד אלינור ליבוביץ' על משמעות פסק הדין והשלכותיו.
על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, ככלל, הרכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים של בני זוג, יחולק ביניהם שווה בשווה במקרה של גירושין. סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון מאפשר לבית המשפט לסטות מהחלוקה השוויונית, מטעמי צדק והגינות, ולהורות על חלוקת הרכוש לפי יחס אחר.
בפסק הדין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון, אומצה חוות דעתה של השופטת דפנה ברק ארז, שהשתמשה בסמכות המוקנית לה מכח סעיף זה, וקבעה איזון משאבים לא שוויוני בין אישה לבעלה. זאת, בשל אלימות קשה שהפעיל הבעל נגד אשתו, אשר הסלימה לכדי ניסיון רצח.
הסיפור שהגיע לבית המשפט העליון נדון קודם לכן בשתי ערכאות: בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי.
תחילתו, בתביעה שהגיש האיש לאיזון משאבים. בתגובה, הגישה האישה לבית המשפט לענייני משפחה, בקשה שלא לאזן שווה בשווה את הזכויות שצברה יחד עם בעלה לאורך חייהם המשותפים. זאת, לאחר שניסה לרצוח אותה באמצעות דקירות סכין לעיני בנם בן ה-16. האיש הורשע ואף נדון למאסר ממושך של 13 שנים.
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה כמו גם בית המשפט המחוזי בעיר דחו את טיעוני האישה, ובשני פסקי הדין שניתנו, הורו לה להעביר מחצית משווי זכויותיה הפנסיוניות לבעלה, באמצעות תשלום מיידי וחד פעמי בסך 160,760 שקל, וכן להעביר לידיו חלק קבוע מהגמלה המשתלמת לה מדי חודש.
להשלמת התמונה נציין, שבנפרד, תבעה האישה פיצוי על הנזקים שנגרמו לה בגין התקיפה. התביעה הסתיימה בפשרה, לפיה הבעל ישלם לאשה 140 אלף שקל בלבד. סכום, שעל פניו נראה נמוך מאד, בהתחשב בכך שבעקבות התקיפה, האישה נאלצה לעבור ניתוח של 8 שעות ותהליך שיקום ארוך, וודאי סובלת עדיין מקשיים נפשיים לא פשוטים.
טיעונים משפטיים
לאחר שתביעותיה נדחו בערכאות הנמוכה, הגישה האישה בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון. את טיעוניה שם היא ביססה על טעמי הגינות וצדק וההכרה בקדושת החיים. האישה ביקשה להקיש מחוק הירושה, השולל את זכאות מי שהורשע בגרימת מותו או בנסיון להביא למותו של מוריש, מלרשת אותו.
האיש, טען לעומת זאת, כי איזון משאבים בין בני זוג לא אמור להביא בחשבון היבטים של אשם, אלא מסתכם בראייה כלכלית גרידה. עוד טען, כי הפשרה בתביעה הנזיקית סתמה את הגולל על כל טענה רכושית הקשורה לאלימות שהפעיל כלפי אשתו לשעבר.
בקשת רשות הערעור התקבלה, בשל השאלה המשפטית החשובה שעוררה: באילו נסיבות יכול בית המשפט לחרוג מכלל החלוקה השוויונית?
נקודת המוצא: אין אשם
חוק יחסי ממון נועד להסדיר את חלוקת הרכוש בין בני הזוג באופן שמעמיד במרכזו את המאמץ הכלכלי המשותף שלהם במסגרת המשפחתית. הסדר זה ביקש להתחשב בתכלית הכלכלית של חלוקת הרכוש ולא בהיבטי אשם במערכת הזוגית.
בהתאם, בתי המשפט פסקו לא פעם, כי בגידה אינה "נסיבה מיוחדת" המצדיקה חריגה מאיזון משאבים שוויוני (ראו: בג"ץ 8928/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, כפי שאף נפסק בעבר גם בכל הנוגע להלכת השיתוף ע"א 264/77 דרור נ' דרור, פ"ד לב(1) 829; ע"א 384/88 זיסרמן נ' זיסרמן, פ"ד מג(3) 205)
אמנם, בתי המשפט הכירו בכך, שבמקרים קיצוניים של אלימות, יש להביא את העובדה בחשבון בעת ביצוע איזון המשאבים, אך זאת, באופן זהיר ומוגבל ביותר.
השוואה לחוק הירושה
סעיף 5 לחוק הירושה שולל ממי שמבקש לרצוח את מורישו, או חלילה עשה כן, את זכותו לרשת. התפיסה היא, כי מי שביקש לשלוח יד בחיי רעהו, אינו זכאי ליהנות מפרי עוולתו. לעומת זאת, במסגרת איזון משאבים בין בני זוג כל אחד מהם תובע את מה שלכאורה הוא שלו, ובמובן זה מכוונת הטענה שהעלתה האישה, לשלילת מה שלכאורה שייך למשיב - חלקו ברכוש המשפחתי. לכן, ההשוואה לסעיף 5 לחוק הירושה היא בעייתית. לכן, בית המשפט דחה את טענת האישה בהקשר זה.
חסכון פנסיוני כזכות סוציאלית התלויה בחיים
הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי שיתוף הנכסים בין בני הזוג כולל גם זכויות סוציאליות הנובעות מעבודתם ( ע"א 841/87 רון נ' רון, פ"ד מה(3) 793 ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, פ"ד מו(1) 602 (1992); בע"מ 10916/03 צה"ל נ' פלונית).
יחד עם זאת, זכויות פנסיוניות שונות מחסכון רגיל, שכן מימושן במתכונת מלאה מותנה בכך שהעובד, אשר החסכון הפנסיוני נצבר עבורו, עודנו חי. הפנסיה משתלמת לעובד עם פרישתו עד אחרית ימיו ועם מותו מסתיימים התשלומים.
בפסק דינו החדשני, קבע בית המשפט, כי אדם שניסה ליטול את חייה של אשתו וחפץ בתוצאה הנוראית, מנוע מלטעון שיש לראות באישתו אדם חי לצורך השתתפות בזכויות הפנסיה שלה.
השופטת ברק-ארז בחנה את המקרה באספקלריה של המצב המשפטי והרכושי של הבעל, אילו היה מצליח לממש את זממו. במצב כזה, אילו אשתו לא הייתה חלילה בין החיים כיום, הוא ממילא לא היה מקבל את הפנסיה.
הזכות לחיים ולשלמות הגוף כתנאי מקדמי למערכת יחסים
אלימות במשפחה היא רעה חולה, ודומה שכיום אין עוד ספק כי גם מערכת המשפט חייבת להתגייס להגנת קורבנותיה. אמנות בינלאומיות מטילות חובות על המדינות החברות בהן לפעול באופן אקטיבי להגנה על מי שסובלים מאלימות זו.
סעיף 6ב לחוק שיווי זכויות האישה, התשי"א-1951 קובע כי "לכל אישה זכות להגנה מפני אלימות...". הביטוי המעשי הראשון לכך הוא בתחום המשפט הפלילי. ע"פ 7832/00 יעקובוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (2) 534 ; ע"פ 2157/92 פדידה נ' מדינת ישראל, פ"ד מז (1) 81; ע"פ 7616/07 קים נ' מדינת ישראל ע"פ 413/10 פלוני נ' מדינת ישראל ; ע"פ 10571/07 פלוני נ' מדינת ישראל ; ע"פ 9468/08 פלוני נ' מדינת ישראל.
אלימות או התעללות קשה וקיצונית, המגיעה לעיתים עד כדי נטילת נפש, פוגעת קשות בזכות לחיים ולשלמות הגוף, מהווה הפרה של נורמות יסוד של המשפט הפלילי ומבטאת שלילה מוחלטת של אנושיות הקורבן.
התנהגות מעין זו אינה משפיעה רק על איכות מערכת היחסים בין בני הזוג. היא מאיינת לחלוטין את הנדבך הקיומי שעליו היא מושתתת - הכרה בזכות הקיום של הצד האחר. במצב כזה, האם ניתן לומר שקיימים יחסי ממון משותפים בין בני הזוג? האם ניתן לומר שהתוקף שותף למערכת יחסים זוגית?
יש לזכור, כי אלימות כלפי בן זוג אינה משליכה רק על מערכת היחסים הזוגית או המשפחתית, בדומה לבגידה, אלא פוגעת ישירות בזכות היסוד של הקורבן לחיים ולשלמות הגוף.
בפסק הדין צוין, כי שלילת זכויות המוקנות בדרך כלל על פי החוק והפסיקה, כמו זכותו של בן זוג לקבל מחצית מהנכסים המשותפים, שמורה למקרים קיצוניים במיוחד.מקרה של אלימות יכול להיחשב ככזה, מתוך הרציונאל, שבן הזוג התוקף אינו זכאי למחצית מנכסים שהם הפירות של האנושיות של הקורבן. אותה ניסה לשלול. לא מדובר בדרך להעניש את התוקף. ענישת התוקף צריכה להיעשות ולהתבטא במסגרת הליך פלילי.
כלומר, בהתאם לפסק הדין, יכול הקורבן לטעון, כי התוקף אינו זכאי ליהנות מפירות כפיו. במקרה כזה, יהיה על ביהמ"ש להפריד בין הנכסים השונים על פי טיבם: ככל שהנכסים אישיים יותר - דוגמת שכר עבודה - כך הטענה תהיה חזקה יותר וביהמ"ש ייטה שלא לשתף את התוקף בפירות האישיים של הקורבן.
הבחנה בין מסכת מתמשכת של אלימות לבין ארוע בודד
בנוסף, מאחר שסמכות בית המשפט לשלול איזון משאבים שוויוני שמורה למקרים חריגים ביותר, נקבע כי יש להוכיח מעל לכל ספק כי בן הזוג נקט באלימות בדרגה קיצונית, באמצעות התבססות על פסק דין פלילי חלוט כנגד התוקף.
בכל מקרה כזה, יהיה על בית המשפט לבחון, האם האלימות החמורה והקיצונית לה טען הקורבן הייתה אירוע בודד או מסכת מתמשכת של אלימות והתעללות.
ככלל, אירוע אלימות בודד, חמור ככל שיהיה, לא יהווה הצדקה מספקת לסטייה מכלל איזון המשאבים השוויוני.
לעומת זאת, כאשר האלימות ליוותה את חייהם של בני הזוג כצל, יכול להימצא בסיס לטענה, כי התנהגות התוקף עלתה כדי שלילת אנושיותו של הקורבן לאורך כל התקופה שבה נצברו הנכסים, עד כדי הענקת "מגן" כנגד דרישת התוקף לזכויות בנכסיו האישיים של הקורבן.
עם זאת, מפסק דינו של ביהמ"ש העליון לא משתמע כלל גורף, על פיו, כל אירוע של אלימות יצדיק שלילת איזון המשאבים ככל הנוגע לשכר עבודה או פנסיה.
יש לשים לב, כי כאשר האלימות המתמשכת משפיעה על מצבו הכלכלי של הקורבן, כך למשל, כאשר אינו יכול לעבוד מפאת הפגיעה, סביר להניח שעובדות אלה ישפיעו על שיקול דעתו של בית המשפט ויטו את עמדתו לטובת סטייה מן הכלל.
מה השפעתה של האפשרות להגיש תביעה נזיקין?
שאלה חשובה שנמצאה כל העת ברקע הדיון, היתה האם האפשרות להגיש תביעות נזיקין - מייתרת את הצורך להפעיל שיקולים לפי סעיף 8 לחוק.
לדברי השופטת ברק-ארז, עצם העובדה שהקורבן יכול להגיש תביעה נזיקית כנגד התוקף, אינה שוללת את זכותו לבקש מביהמ"ש לסטות מאיזון המשאבים השוויוני. תביעה נזיקית, קבעה השופטת, מכוונת פעמים רבות לפיצוי על נזקים אחרים, שאינם קשורים לרכוש המשותף של בני הזוג ואינה יכולה לתת מענה בסוגייה זו. עוד נקבע, כי החלופה הנזיקית היא בעלת אופי של "חרב", בעוד שהטענה לסטייה מאיזון משאבים שוויוני היא טענה להגנה על זכויות.
איזון המשאבים בנסיבות העניין - סיכום
בית המשפט העליון קבע, בסופו של דבר, שבנסיבות העניין חל כלל מניעות ספציפי, המונע ממי שביקש ליטול את חייה של בת זוגו ליהנות מזכויות פנסיוניות התלויות בעצם חייה. עם זאת, בנוגע לשאר הרכוש המשפחתי, ובכלל זה קופת הגמל וקופת ההשתלמות של הקורבן (זכויות שאינן תלויות בחייה) - החלוקה תתבצע בהתאם לחוק יחסי ממון - שווה בשווה.
משמעותו החשובה של פסק הדין הינה, שלראשונה מאפשר בית המשפט להפעיל את הסמכות המוקנית לו מכח סעיף 8 לחוק יחסי ממון, גם במצבים חריגים של נקיטת אלימות במסגרת היחסים הזוגיים. אך זאת, אם טענה כזו הועלתה על ידי הקורבן, כטענת מגן כנגד תביעה לחלוקת רכוש שווה בנכסי הקורבן. כמו כן, חלוקה לא שוויונית שכזו, יכולה לחול בעיקר (אם לא רק) על נכסים בעלי אופי אישי.
במקרה זה התייחס בית המשפט לטענות האישה, בהיותן טענות הגנה לתביעת איזון המשאבים שהגיש הבעל, אולם אין להוציא מכלל אפשרות, כי אילו הבעל היה מחזיק בחלק גדול יותר של הנכסים - יכולה היתה האישה להגיש תובענה לאיזון משאבים בבקשה לקבל יותר מ-50% מהחסכונות הסוציאליים, נוכח אלימות הבעל.
לפסקי הדין המאוזכרים במאמר:
* עו"ד אלינור ליבוביץ, עוסקת בדיני משפחה, גירושין ובגישור, מנהלת ובעלת האתר gerushin.co.il.
** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.