הלכה חדשה של העליון קובעת כי ניתן להגיש בקשה לתיקון שומת מס רכישה גם לאחר תקופת ארבע השנים שנקבעה בחוק. מדובר בפסק דין פורץ דרך בתיקון שומות בפרט וביחסי נישום ורשויות המס בכלל
לפני מספר ימים ניתן בבית המשפט העליון פסק דין חשוב בעניין בני הזוג רייך (ע"א 9817/17). מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב הובס בתום מאבק משפטי קשוח מול בני זוג נחושים. השלכות ההלכה החדשה רחבות יותר מהסוגיה המשפטית הצרה שנדונה במסגרתה ומעדכנות את הפרשנות המשפטית של חוקי המס ויחסי הגומלין בין הרשות לבין הנישומים.
בקצרה, המדובר בבני זוג שרכשו דירה בתל אביב "על הנייר" מקבלן, שעה שלאשה כבר היתה דירת מגורים טרם נשואיה במודיעין. בשל טעות משפטית, במועד הגשת השומה העצמית, דיווחו שני בני הזוג על רכישת הדירה כדירה שניה, ששעורי מס הרכישה החלים לגביה גבוהים יותר, בעוד שלגבי מחצית הדירה השייכת לבעל, ניתן היה לשלם מס רכישה בשיעורים הנמוכים יותר, החלים על דירה יחידה.
את הטעות הם גילו לאחר שחלפה התקופה שנקבעה בחוק לתיקון השומה (ארבע שנים). הם ביקשו לתקן את המעוות והגישו בקשה לתיקון השומה תוך הסתמכות על סעיף המאפשר למנהל המיסוי להאריך את המועדים הקבועים בחוק.
מנהל המיסוי נקט כלפיהם בגישה נוקשה ודחה את הבקשה על הסף תוך שהוא קובע כי הוראת הסעיף המקנה בידי המנהל סמכות להאריך "כל מועד שנקבע בחוק זה" חלה רק על מועדים פרוצדורליים בעוד התקופה שקובעת את פרק הזמן לתיקון שומה היא מהותית ולמעשה גוזרת התיישנות על השומה והופכת אותה לסופית ובלתי ניתנת לשינוי.
עמדתו של מנהל המיסוי נדחתה בבית המשפט העליון. בפסק הדין נקבע כי מנהל המיסוי רשאי להאריך כל מועד שנקבע בחוק ובכך לאפשר לרוכשי דירות לתקן את השומה גם לאחר ארבע שנים. עוד נקבע כי תקופת הארבע שנים הינה פרוצדורלית בלבד ואינה קובעת הוראת התיישנות מהותית מהסוג שנקבע בחוק ההתיישנות.
חשוב לציין כי עוד בטרם מתן פסק הדין ניתן היה לזהות מגמות בפסיקה ובספרות המשפטית שלפיהן יש לאפשר במקרים חריגים להגיש בקשה לתיקון שומה גם בחלוף תקופת ארבע השנים. ואולם, הלכה ברורה בעניין זה טרם ניתנה עד כה.
יתירה מכך, בפסק הדין מבהיר המשנה לנשיאה השופט מלצר כי סמכות הארכת המועדים שבחוק חלה רק לטובת הנישום ואינה מקנה סמכות מקבילה למנהל המיסוי להאריך לעצמו מועדים כאלה ואחרים.
המשמעות המעשית של ההלכה החדשה היא כי מעתה ואילך, שומה שחלפו עליה ארבע שנים הופכת לסופית וחלוטה כלפי מנהל המיסוי אך היא בהחלט יכולה להיפתח לבקשת הנישום.
מבחן הביקורת השיפוטית
אמנם שיקול הדעת האם להאריך את המועד אם לא, נתונה בידי מנהל המיסוי אך לפי לשון החוק די "בסיבה מספקת" ואין צורך בטעמים חריגים או בנסיבות יוצאות דופן. ככל החלטה מינהלית, אין המנהל בן חורין לקבל כל החלטה שרירותית שתיראה בעיניו ושיקול דעתו צריך לעמוד במבחן הביקורת השיפוטית.
בפסק הדין לא נקבעו אמות מידה ברורות לעניין הפעלת שיקול הדעת ואולם מנסיבות המקרה של רייך עולה כי די אפילו בטעות בהערכת המצב המשפטי, שנעשתה בתום לב, כדי להצדיק את פתיחת השומה אף בחלוף ארבע שנים.
עם זאת, יתכן כי תהיה הצדקה לסרב להאריך את המועד באותם מקרים בהם בשל חלוף השנים יהיה קשה למנהל המיסוי לבחון את העובדות לאשורן, בשל אובדן מסמכים וראיות אחרות. גם כאשר הנסיבות מעידות כי נעשתה ״משיכת זמן״ מכוונת על ידי הנישום או נסיבות אחרות המעידות על חוסר תום לב ייתכן שתהיה הצדקה לסירוב להארכת המועד.
תוצאת אמת
הלכת רייך ממשיכה ומחזקת את הקו מסורתי עקבי שנקבע בשורה ארוכה של פסקי דין בבית המשפט העליון ושלפיו יש להימנע ככל הניתן מתוצאת מס מעוותת וכי הנטייה בדרך כלל היא להעדיף תוצאת אמת על פני נוחות ומגבלות פרוצדורליות.
בית המשפט סירב להתרשם מטענות מנהל המיסוי שלפיהן פתיחת הדלת לתיקון שומה בחלוף התקופה שנקבעה בחוק תעמיס על הרשות עבודה בלתי סבירה אות תפגום באינטרס ההסתמכות שלה.
עוד חשוב לציין כי בצד חוות הדעת המעמיקות של שופטי הרוב (דוד מינץ וחנן מלצר) ניתנה גם חוות דעת מיעוט של השופט אלכס שטיין. על פי דעת המיעוט, מגבלת התקופה שקובע החוק להגשת תיקון שומה היא בגדר הוראת התיישנות מהותית וכי נכון לדעת "לשים נקודה" בסוף ההליך השומתי ולהעדיף את עקרון היעילות הכלכלית על פני הימשכות אינסופית של ההליך.
אין ספק כי גישה זו יתרונותיה בצידה. עם זאת, יתכן כי ניתן למצוא את נקודת האיזון הראויה גם לפי גישת הרוב ולפיה, אין לחסום באופן אפריורי את הסמכות לתקן עוולות גם בחלוף התקופה, אולם הארכת המועד תינתן רק במקרים שבהם הטעות שנעשתה בהליך השומה ברורה ובוטה או 'זועקת לשמים'.
יש לקוות כי רשויות המס ינהגו בתבונה ובענווה ויפנימו את הפסיקה ואת המסר העולה ממנה ויעשו בסמכות הנתונה להם להארכת המועדים שימוש ענייני, שתכליתו מניעת עוול וגבית מס אמת מנישומים. כמו כן יש לקוות כי בית המשפט לא יקבל "רגליים קרות" בעתיד ויצר את שורת המקרים שבהם ניתן לעשות שימוש בסמכות להארכת המועד באופן שיהפוך אותה לאות מתה.
לסיכום, הלכת רייך מהווה פריצת דרך חשובה באפשרות לתיקון שומות ומהווה חיזוק למגמה ההולכת ומסתמנת בפסיקה להימנע מתוצאות מעוותות של המס בשל מגבלות פרוצדורליות. הדבר יחייב את פקידי המס לשנות את דפוסי החשיבה ולהביא בחשבון לא רק על האינטרס הצר של קופת המדינה אלא גם את זכויותיו של הנישום.
- ב"כ המערער: עו"ד עמנואל לינדר
- ב"כ המשיבים: עו"ד זיו שדה
* עו״ד איתי הכהן מתמחה בדיני מיסוי לרבות מיסוי מקרקעין.
**הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.