לטענת המדינה, הלימפומה אובחנה ב"שיבא" במהירות אחרי שבקהילה חשבו שהתובע סובל מבעיה נפשית. למרות זאת נקבע שהיא תשלם לחולה יותר ממיליון שקל
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהגיש חולה סרטן נגד המדינה כבעלת בית החולים "שיבא תל השומר". לטענת התובע, בית החולים התעכב ברשלנות עם אבחון מחלת הלימפומה שלו, מה שגרם לאיחור בקבלת כימותרפיה ולהידרדרות במצבו. השופטת חדוה וינבאום וולצקי קיבלה את טענתו וחייבה את המדינה לפצותו בלמעלה ממיליון שקל.
תחילת הפרשה במאי 2011, אז החל התובע (55) להרגיש נימול בידיים. בעקבות זאת הוא החל בסדרת בדיקות רפואיות שבוצעו בקהילה. בין היתר נאמר לו שהוא סובל מחרדה. אלא שלמרות טיפול תרופתי שקיבל מצבו של האיש לא השתפר, ובשלב מסוים הוא אושפז ב"בילינסון" אחרי שסבל מבלבול, סחרחורות והקאות. גם שם מצאו הרופאים שמצבו הפיזי תקין.
כשלושה חודשים אחרי הופעת התסמינים לראשונה, שב התובע לרופאו והתלונן על כאבים עזים ברגליים וקושי בבליעה ובנשימה. כתוצאה מכך הוא הופנה למיון ב"שיבא", שם הוחלט לבצע ביופסיה אך מסיבה מסוימת הבדיקה כשלה. רק 4 שבועות לאחר מכן נדגמה ביופסיה נוספת שהראתה - כעבור יותר מחודש נוסף - כי התובע סובל מלימפומה.
באפריל 2018 הוגשה התביעה לבית המשפט. אחרי שהגיע להסכם פשרה עם קופת החולים ו"בילינסון", טען החולה שמגיע לו פיצוי כספי גם מהמדינה כתוצאה מההתנהלות של "שיבא". לשיטתו, הטיפול הכולל בו היה רשלני ונוהל ללא גורם בכיר שיהיה אחראי עליו. כתוצאה מכך, טען, החל לקבל כימותרפיה באיחור של כחודשיים וחצי, כאשר בתקופת הביניים קיבל טיפולים מיותרים ורשלניים.
התובע סיפר שבעקבות הרשלנות וההידרדרות במצבו נמנע ממנו לעסוק בספורט כפי שאהב, ואף כושר עבודתו נפגע לחלוטין. לטענתו לנתבעת חלק משמעותי באחריות למצבו.
לעומתו טענה המדינה שמדובר בתביעה כפוית טובה. נטען כי התובע הגיע ל"שיבא" כשהוא במצב קשה ביותר אחרי שבקופת החולים וב"בילינסון" נכשלו באבחון מחלתו. המדינה הוסיפה שגם אם ב"שיבא" אכן התעכבו במתן הכימותרפיה, העיכוב בטל בשישים.
התעלמו מדגלים אדומים
אלא שהשופטת וינבאום וולצקי דחתה את עמדת המדינה. לדבריה, דווקא מפני שהביופסיה הראשונה נכשלה היה על "שיבא" לזרז את תהליך קבלת התוצאות ולא להמתין ימים רבים עד לעריכת הביופסיה השנייה ולפענוח התוצאה.
בתוך כך השופטת ציינה כי הגם שהביופסיה הראשונה נכשלה, היא העלתה "דגלים אדומים" שבעקבותיהם היה על הצוות הרפואי לפעול ביתר מהירות. "מתוך עדויות הגורמים שהיו מעורבים בטיפול בתובע", כתבה, "עולה כי המחלקה הנוירולוגית לא עמדה על המשמר בקפדנות הנדרשת לקבל תשובות לבדיקות שהיא עצמה הפנתה אליהן. זאת הגם שהיו בפניהם אותם 3 דגלים אדומים בעת שהתקבלה התשובה מהביופסיה הראשונה שהיא לא ברת אבחנה".
השופטת ציינה שגם להתרשמותה מצבו של התובע כיום בכי רע. במהלך הדיונים בפניה התובע התקשה לקום מהכיסא והליכתו הייתה גמלונית ואיטית. עוד עלה שהאיש מתעייף מהר ומתקשה בפעולות פשוטות כמו פתיחת בקבוק.
בסופו של יום קבעה השופטת שהמדינה אחראית על 30% מנזקי התובע שהוערכו בכ-6 מיליון שקל. בניכוי תגמולי ביטוח לאומי נקבע שעל המדינה לפצות את התובע ב-919,513 שקל.
בנוסף היא חויבה לשלם לו שכ"ט עו"ד בסך כ-215,000 שקל וכן הוצאות משפט.
- ב"כ התובע: עו"ד עילית נבו-רפאל ואח'
- ב"כ המדינה: עו"ד ויסגלס, אלמגור ואח'
עו"ד ירון מויאל
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.