המדינה תפצה אישה שנדבקה בשחפת בבית החולים שיבא

האישה סעדה את אמה כשלחדר הוכנסה חולה עם שיעול דמי שבהמשך אובחנה עם שחפת. התובעת פיתחה נשאות אך הסיכוי שתתפרץ אצלה מחלה פעילה הוא נמוך. הפיצוי: 72,000 שקל

השופט שי מזרחי קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה שהגישה אישה שלפני כ-7 שנים נדבקה בשחפת בבית החולים שיבא תל השומר שבבעלות המדינה. בפסק הדין נקבע כי בית החולים התרשל כשלחדרה של אמה של התובעת הוכנסה חולה עם תסמינים המתאימים לשחפת. עוד נקבע כי כתוצאה מהחשיפה התובעת פיתחה שחפת חביונית שלא התפרצה והיא זכאית לפיצוי על כאב וסבל בגין הטיפולים המונעים שעברה.

ביוני 2015 הגיעה התובעת, אז בת 34, לבית החולים על מנת לסעוד את אמה ז"ל ושהתה לצידה שעות רבות במשך שלושה ימים.

במהלך תקופה זו הוכנסה לחדרה של האם חולה נוספת עם שיעול דמי. בהמשך התברר כי היא חולת שחפת. למחרת בבוקר הוציא הצוות הרפואי של המחלקה את כל החולים ששכבו בחדר למעט חולת השחפת וקבעו כי החולה תשהה שם בבידוד מלא.

ביולי 2015 עברה התובעת בדיקה שהצביעה בסבירות גבוהה על קיומה של שחפת חביונית. היא החלה טיפול אנטיביוטי מונע למשך ארבעה חודשים ובסופו של דבר עד היום המחלה לא התפרצה אצלה.

התובעת טענה להתרשלות בית החולים בכך שלמרות סימני המחלה המובהקים שהיו לחולת השחפת, הצוות הרפואי בחר להתעלם מהעובדה שהיא עשויה להיות מדבקת, והיא לא נבדקה כראוי ולא הייתה השגחה כנדרש. 

מטעם המדינה צורפה חוות דעת בה נכתב כי לפי הבדיקות שעברה התובעת היא הייתה כבר חיובית ונחשפה לשחפת עוד לפני שנפגשה עם החולה בבית החולים. עוד לטענתה, לא היה בנתוניה של החולה שהוכנסה לחדר כל גורם סיכון לשחפת, כשהסימפטומים הראשוניים הצביעו על מחלת ריאה כרונית לא ברורה. לשיטתה, איש לא חשד באפשרות לשחפת עם קבלתה של החולה ולא היה צורך לבודדה אלא רק לאחר שעלו ממצאים המתאימים למחלת השחפת.

בהילות ודחיפות

השופט שי משה מזרחי מבית משפט השלום בבת ים מצא כי גרסת התביעה משכנעת ואמינה יותר. הוא ציין שלא ברור מי הורה על בידודה של החולה ועל אילו נתונים הסתמך בדיוק ובפרט האם מידע רפואי חדש אודות החולה הוא זה שהוביל להורות על הבידוד.

זאת ועוד, מהחקירות והמסמכים הרפואיים מסתמן כי באותה שעה בה ניתנה הוראה על בידודה לא התקבלו תוצאות בדיקות חדשות ולא אוזכר כל שינוי במצבה הרפואי של החולה. כלומר, ככל הנראה ההחלטה התקבלה על ידי רופא שנכנס למשמרת בוקר לאחר שהוצגו בפניו נתוני החולה.

לאור זאת קבע השופט כי הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח שלא הייתה אינדיקציה להורות על בידוד החולה מלכתחילה. הוא הוסיף שמתקבל יותר על הדעת לקבוע כי בראי נתוניה הידועים של החולה לא ננקטו אמצעי זהירות נאותים, לא נלקחו כל הבדיקות הנדרשות, לא ניתנה הוראה על בידודה לאלתר עד לקבלת תוצאות הבדיקות ולא ניתנה הוראה על חבישת מסיכות.

באשר לקשר הסיבתי קבע השופט כי מקור נשאותה של התובעת למחלת השחפת הוא חשיפתה לחולה בתקופת השהייה המשותפת בחדר בית החולים.

לעניין הנזק נקבע כי לתובעת לא נותרה נכות כתוצאה מאירוע ההדבקה שכן בחלוף כשבע שנים מאז החשיפה הסיכוי לפתח שחפת פעילה נכון להיום קטן מאוד.

המדינה חויבה לפצות את התובעת ב-42,000 שקל על כאב וסבל והוצאות רפואיות, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 12,000 שקל והוצאות בסך 18,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד אלישיב
• ב"כ הנתבעים: עו"ד עוזיאל

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.