הצעיר, תושב אוסטרליה, נעצר לפני כשנה וחצי במהלך הפגנה אלימה נגד גיוס בני ישיבות והוגש נגדו כתב אישום. לאחר שזוכה הוא תבע מהמדינה פיצוי על הנזקים שגרמה לו בניהול ההליך המיותר, שבמהלכו נאסר עליו לחזור למולדתו.
בדצמבר 2013 התקיימה בירושלים הפגנה בהשתתפות מאות מפגינים נגד גיוס בני ישיבות לצה"ל. בעקבות התפרעות אלימה, עצרה המשטרה כמה מהמפגינים, ביניהם אזרח אסטרלי בן 19, שלגרסת שני שוטרים השליך אבן לכיוון כח משטרתי וניסה לברוח.
נקלעתם לבעיה עם החוק?
פנו ל-עו"ד פלילי
יום לאחר מעצרו, ביקשה המדינה מבית המשפט להאריך את מעצרו לארבעה ימים נוספים, לצורך הגשת כתב אישום. בקשת המדינה התקבלה חלקית, הצעיר נעצר ליומיים נוספים, ובסיומם שוחרר בתנאים מגבילים: הרחקה מירושלים לתקופה של 15 יום ואיסור יציאה מהארץ.
כעבור יומיים, ובהתבסס על עדות השוטרים, הגישה המדינה כתב אישום שייחס לצעיר עבירות התפרעות, ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. תוקף התנאים המגבילים הוארך עד לסיום ההליכים המשפטיים.
הצעיר, שכפר בהאשמות, ציין בתשובתו לכתב האישום כי הוא מצפה מהמדינה לבדוק לעומק את גרסת השוטרים, והודיע כי במידה שיוכח כי אינם דוברי אמת, בכוונתו לדרוש פיצוי כספי מהמדינה מכח חוק העונשין.
בינואר 2015 זוכה הצעיר מכלל האישומים לאחר שבית המשפט דחה את גרסת השוטרים וקיבל את גרסתו. כפי שהבטיח, הגיש הצעיר בקשה לפיצויים נגד המדינה לבית משפט השלום בירושלים. הוא דרש החזר הוצאות משפט בסך של 38,889 שקל וכן פיצוי על מפח הנפש, שלטענתו נגרם לו בשלושה ימי מעצר שבהם נאלץ ללא שמיכה ומזרן בזמן סופת שלגים קשה, ומכיוון שבמשך למעלה משנה נבצר ממנו לבקר את הוריו שבאוסטרליה.
המדינה ביקשה לדחות את הבקשה על הסף, וטענה שבנסיבות העניין המבקש אינו זכאי לפיצויים.
לטענתה, הגשת כתב האישום הייתה פעולה נכונה וסבירה, מה גם שלא הייתה מודעת לקיומן של ראיות שהוגשו מאוחר יותר מטעם ההגנה. לשיטתה, מעצרו של המבקש והשמתו ותחת תנאים מגבילים אינם מזכים בפיצוי אוטומטי, גם אם זוכה. בהקשר זה היא הוסיפה כי משמעות הזיכוי אינה בהכרח שהצעיר לא ביצע את העבירה, אלא שאשמתו לא הוכחה מעל לכל ספק סביר.
בתגובה, טען המבקש כי המדינה התרשלה כאשר בחרה להסתמך רק על עדויות השוטרים ולא בדקה את גרסתו בשלב החקירה. בנוסף הוא טען כי בית המשפט זיכה אותו כיוון שמצא את עדותו אמינה, בניגוד לעדות השוטרים.
האריכה הליכים לשווא
השופטת חנה מרים לומפ קבעה כי מעצרו של הנאשם, שנתפס בתוך חבורה של מתפרעים, היה כדין, וכי בנקודת הזמן בה הוגש כתב האישום המדינה נהגה בצורה סבירה וראויה.
עם זאת, היא קיבלה את טענת המבקש כי זיכויו היה מוחלט, לאחר שהצליח להפריך את עדות השוטרים באמצעות תמונות וסרט וידאו ממקום ההתפרעות. למראה דברים אלה, פסקה השופטת, המדינה הייתה צריכה לסגת בה מהאישום אך היא בחרה להמשיך בהליכים ולהאריכם לשווא, אף שידעה כי עדות השוטרים אינה עולה בקנה אחד עם התיעוד.
לפיכך, החליטה השופטת לקבל את בקשת הצעיר באופן חלקי, והורתה למדינה לשלם לו של 19,721 שקל עבור עבור הוצאותיו המשפטיות וכפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו בשל הגבלת חירותו.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד אורי קינן עוסק בפלילים
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.