מנהל מכירות לא קיבל תשלום על השגת יעד משום שהתפטר לפני סוף השנה. החברה טענה שמדובר בתנאי ידוע לקבלת הבונוס, אך בית הדין לעבודה לא מצא עדות לקיומה של מדיניות כזו
בית הדין לעבודה בתל-אביב קיבל לאחרונה תביעה של מנהל מכירות לשעבר בחברת "אריקסון" וחייב אותה לשלם לו 150 אלף שקל על מכירות שביצע בשנת העבודה האחרונה שלו בחברה. השופט הבכיר (בדימוס) יצחק לובוצקי דחה את טענת המעסיקה שלפיה הזכאות לתמריץ מותנית בהשלמת שנת עבודה מלאה ואילו התובע התפטר לפני סוף השנה. נקבע, כי לא הוצגה כל ראיה לקיומה של מדיניות ברורה ואחידה בנושא או שהיא הובאה לידיעת העובדים, ומשכך התובע זכאי לתשלום בהתאם לתנאי הסכם העבודה.
התובע התפטר בנובמבר 2015. לטענתו, כשהודיע על סיום העבודה נאמר לו לפתע כי לא יקבל תוספת תשלום על מכירות שביצע בשנה האחרונה משום שהזכאות מותנית בהשלמת שנה קלנדרית מלאה ואילו הוא החליט לעזוב חודש לפני שהשנה הסתיימה.
בתביעה שהגיש בעקבות זאת לתשלום של 150 אלף שקל טען התובע כי לא היה מודע לקיומו של תנאי כזה, והוא אף יודע בוודאות שעובדים אחרים זכו לתשלום יחסי גם כשעזבו באמצע השנה. התובע אף הפנה להסכם ההעסקה שלו, שבו נכתב במפורש כי הוא זכאי לתשלום ללא כל תנאי.
מנגד טענה החברה כי מדובר בבונוס המשולם על בסיס שנה מלאה בלבד. תנאי זה מופיע לטענתה בתוכנית התמריצים המפורסמת באתר האינטרנט של החברה כך שהתובע ידע או לפחות היה אמור לדעת עליו.
החברה אף הציגה הנחיה מינואר 2015 שבה נקבע במפורש כי מדובר בבונוס שמשולם רק לעובדים שמועסקים בחברה בסוף השנה.
הכללים צריכים להיות שוויוניים
התובע מצידו טען כי כלל לא מדובר בבונוס אלא בחלק אינטגרלי מהשכר אולם השופט הבכיר (בדימוס) יצחק לובוצקי קבע כי ההגדרה לא רלוונטית כיוון שבין אם מדובר ברכיב שכר ובין אם מדובר בבונוס – התובע זכאי לקבלו.
השופט ציין כי הסכם העבודה מפנה לתוכנית התמריצים הגלובאלית של הקבוצה. לפי עדות מנהלת משאבי האנוש בחברה התוכנית קובעת שכל הנהלת מקומית צריכה להוציא הנחיות ששוללות תשלום יחסי לעובדים שעוזבים לפני תום השנה באם הדבר מתאפשר לפי חוקי המדינה בה היא פועלת.
אלא שהחברה לא הציגה אסמכתא לכך שגיבשה הנחיה כזו לפני ינואר 2015 והיא הובאה לידיעת העובדים. משכך, החברה לא עמדה בדרישות חוק הודעה לעובד שמחייב אותה ליידע את העובדים על תנאי העבודה והשכר שלהם בצורה מפורטת.
כמו כן השופט ציין כי מהראיות והעדויות בתיק עולה כי החברה לא פעלה בהתאם למדיניות ברורה ואחידה בנושא. כך עלה מעדות סמנכ"ל המכירות שציין כי הוא עצמו סבר שהתובע זכאי לבונוס חלקי בהתבסס על מקרה של עובד אחר שעזב בנסיבות דומות.
"אם קיימת מדיניות כפי שהמעסיק טוען לה, ראוי כי יוגדרו כללים ברורים ואחידים, הן באשר לכלל והן באשר למקרים שהמעסיק מוצא לנכון להחריג, כללים שיופעלו באופן שוויוני ואחיד כלפי כלל עובדי החברה", נכתב בפסק הדין.
לפיכך נקבע כי בהיעדר מדיניות ברורה ושוויונית שהובאה לידיעת העובדים, החברה מחויבת לתנאים שנקבעו בהסכם העבודה ולפיכך התובע זכאי לתשלום שתבע בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ושכר טרחת עורך דין של 5,000 שקל.
עו"ד גיל זיסר
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.