חברת "צנורות המזרח התיכון" מכרה את זכויותיה בשטח באזור התעשייה של עכו. בעקבות חובותיה לעירייה, לא הונפק אישור להעברת הזכויות על שם הרוכשת. בית המשפט קבע ש"צנורות" הפרה את ההסכם.
לפני כשש שנים רכשה "ברון נדל"ן ואחזקות" את זכויותיה של חברת "צנורות המזרח התיכון" בשטח בן 4,066 מ"ר באזור התעשייה הדרומי בעכו תמורת 406 אלף דולר.
לשאלות בתחום המקרקעין:
פנה ל-עורך דין דיני מקרקעין
במסגרת הסכם הרכישה הצהירה המוכרת כי זכויותיה בנכס חופשיות מכל חוב, והתחייבה לדאוג לרישום הרוכשת כבעלת הזכויות החדשה במנהל מקרקעי ישראל. כמו כן, הוסכם כי צד שיפר את ההסכם יחויב בתשלום פיצוי מוסכם בסך 160 אלף שקל.
אלא שאז התברר שעיריית עכו מסרבת להנפיק לרוכשת אישור העברת זכויות לצורך הרישום במינהל, בעקבות חובות כספיים של "צנורות" על הנכס.
בשנת 2012 פנתה "ברון נדל"ן" לבית משפט השלום בקריות, ותבעה מ"צנורות" את הפיצוי המוסכם, בטענה שההסכם הופר.
לטענתה, הנתבעת הסתירה את חובותיה לעירייה ולא נקפה אצבע כדי לסייע בהעברת הזכויות. כמו כן, היא אינה מאפשרת לה להשתמש בדרך הדרומית המובילה לנכס.
הנתבעת כפרה בהאשמות שהוטחו בה. לשיטתה, המנהל מסרב לרשום את העסקה מאחר שהוא ממתין להליך של חלוקת השטח מחדש (פרצלציה), עובדה שלטענתה הובהרה לרוכשת עוד לפני החתימה על ההסכם.
הנתבעת אמנם הודתה שלא הציגה אישורים להעדר חובות על הנכס, אך הסבירה זאת בכך שהעירייה הגישה לה דרישות תשלום רק לאחר חתימת ההסכם. לחלופין, טענה הנתבעת כי ממילא מדובר באישור לא רלוונטי כל עוד לא הסתיים הליך הפרצלציה.
במקביל, הגישה הנתבעת תביעה נגדית ודרשה לחייב את התובעת בסכום של כ-70 אלף שקל, בטענה שפלשה לשטח שנתיים לפני שקיבלה את האופציה לרכוש אותו.
בתגובה, טענה התובעת שהשתמשה בשטח לתקופה מוגבלת של חודש בלבד.
הוראות ברורות
השופט נאסר ג'השאן דחה את הטענה שלפיה התובעת ידעה שהמינהל לא יוכל לרשום את הזכויות שלה עד לסיום הליך הפרצלציה. השופט קבע כי מדובר ב"טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב", שכן בהסכם כתוב אחרת.
"הוראות ההסכם הן ברורות", ציין השופט. הן קובעות כי במידה שהמינהל יסרב לרישום הזכויות, הנתבעת תבצע בעצמה את ביצוע החלוקה בשטח. אלא שהיא לא עשתה זאת.
כמו כן, קבע השופט כי לא הוכח שמבחינת המינהל הפרצלציה היא תנאי בל-יעבור לרישום זכויות הרוכשים.
באשר לחובות לעירייה, הודיע השופט כי לא ניתן להתעלם מכך שהנתבעת לא המציאה אישורים המוכיחים שמסרה את הנכס נטול חובות, ולא ניתן לקבל את הסבירה, שלא גובו בראיות.
לפיכך, הגיע השופט למסקנה כי הנתבעת אכן הפרה את ההסכם, וחייב אותה לשלם לתובעת את הפיצוי המוסכם בסך 160 אלף שקל.
עם זאת, השופט גם קיבל את התביעה הנגדית מצד הנתבעת, וקבע כי התובעת אכן עשתה שימוש בשטח במשך מעל שנתיים לפני שרכשה אותו, ועל כך עליה לשלם לנתבעת דמי שימוש של כ-60 אלף שקל.
לנוכח התוצאה אליה הגיע השופט, לא ניתן צו להוצאות.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד רומן יוסופוב עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.