בית המשפט דחה ערעור שהגישה גרושה על פסק דין שקבע כי אין לה זכויות בדירה שרשומה על שם בעלה. נקבע כי מלבד מגורים משותפים לא הוכחה כוונת שיתוף
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קבע לאחרונה כי דירה שבה גרו בני זוג במשך 10 שנים שייכת לבעל בלבד ואינה משותפת. בפסק הדין נדחתה טענת האישה כי שיפוץ שנערך בדירה מוכיח כוונת שיתוף. עוד נקבע כי הצדדים רכשו נכס במהלך הנישואים והעובדה שהעדיפו לקחת משכנתא ולא למכור את הדירה שבמחלוקת מוכיחה כי לא ראו בה נכס משותף.
בני הזוג נישאו ב-2003 והביאו לעולם שני ילדים. ב-2012 הם נפרדו. במסגרת תביעה רכושית שהגישה האישה היא טענה שדירה שרכש הבעל בשנת 2000 ובה גרו בני הזוג היא בבעלות שניהם.
לדבריה, התנהלות הצדדים ביחס לדירה מלמדות באופן חד משמעי על כוונת הבעל לשתף אותה בזכויות בה. היא ציינה בין היתר כי הצדדים החלו לגור בנכס כשנה לפני נישואיהם ועד למועד הפרידה, משך של כעשר שנים.
כמו כן, מיד אחרי החתונה היא הכניסה סך של 100,000 שקל מכספים שצברה לחשבון המשותף, סכום ששימש לצרכי הדירה. בנוסף, הלוואות שנטל הבעל לצורך רכישת הדירה שולמו והוחזרו מהחשבון המשותף. בנוסף לדבריה, הם ביצעו שיפוצים משמעותיים בדירה במהלך הנישואים.
הבעל הכחיש וטען כי לא הייתה לו כל כוונה לשתף את האישה בדירה. הוא ציין כי רכש את הנכס מכספים שלו, כי השיפוצים שנעשו בדירה היו זניחים וכי הכספים שהעבירה האישה לחשבון המשותף היו כספי מתנות החתונה ותו לא.
ב-2015 דחה בית המשפט למשפחה את טענות האישה וקבע כי לא הוכח שהבעל התכוון לשתף אותה בזכויות בדירה.
האישה ערערה וטענה כי בית המשפט התעלם לראיות רבות המלמדות על כוונת שיתופיות בדירה ומכך שהנכס הוטמע ברכוש המשותף של הצדדים. היא הדגישה כי הבעל טען בפניה במהלך הנישואים באופן חד משמעי כי מדובר בדירה משותפת. לדבריה, השיפוץ שערכו בני הזוג בדירה היה יסודי ובסך הכל היא השקיעה בנכס סכום שמגיע ל-260,000 שקל, כשליש מעלות רכישתה.
שיפוץ לא משמעותי
השופטים מיכל ברנט, ורדה פלאוט וצבי ויצמן דחו את הערעור. הם הבהירו כי הוכחת שיתופיות בדירת מגורים אינה עניין של מה בכך ולא די בעצם קיומם של חיי נישואים ומגורים בדירה.
השופטים הסבירו כי על הטוען לזכות ב״נכס חיצוני״ שנרכש על ידי הצד השני לפני הנישואים להראות ״דבר מה נוסף״ המצביע על כוונת שיתוף.
במקרה זה המערערת לא עמדה בנטל. הוכח שהצדדים רכשו נכס משותף במהלך חיי נישואיהם. למרות שלא היו להם די משאבים כספיים לרכישת הבית, הבעל לא הציע למכור את הדירה לצורך המימון והם נטלו משכנתא. עניין זה מלמד באופן בולט על העדר כוונה מצדו לשתף את האישה בזכויותיו.
כמו כן, השיפוץ שערכו הצדדים בדירה אינו נרחב ויסודי כטענת האישה ואינו מלמד על שיתופיות.
עוד נקבע כי הוכח שהבעל רכש את הדירה ללא משכנתא וכי ההלוואות שנטל שימשו לרכישת ריהוט וציוד לדירה. עוד הוכח שרוב ההלוואות הוחזרו ממשכורתו.
השופטים הוסיפו כי האישה לא הוכיחה שהבעל הטעה אותה וגרם לה להאמין שמדובר בדירה משותפת.
עם זאת נקבע כי ראוי להוסיף לאיזון המשאבים סך של 50,000 שקל המשקפים את חלקה של האישה בשיפוצים שנערכו בנכס.
לא ניתן צו להוצאות.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד צילה טמיר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.