בית המשפט למשפחה קבע ששלוש דירות שנבנו במהלך הנישואים על בית ששייך לאיש אינן משותפות. המחוזי קיבל ערעור שהגישה האישה וקבע שיש לה זכות בחצי מהדירות
בבית המשפט המחוזי בחיפה התקבל לאחרונה ערעור שהגישה אישה על פסק דין של בית המשפט למשפחה בעיר. בפסק הדין נקבע כי בית המגורים שרכש האיש לפני הנישואים ושלוש דירות שנבנו מעליו במהלך החיים המשותפים שייכים לו בלבד, ולאישה אין בהם זכויות. ערכאת הערעור קבעה שמאחר שהדירות נבנו במאמץ משותף, האישה זכאית למחצית.
הצדדים נישאו ב-2002 והתגרשו ב-2018. נולד להם בן אחד. השניים הסתכסכו בשלהי שנת 2016, כששבו לארץ לאחר שהות ממושכת בחו"ל. האישה ייחסה לאיש, בין היתר, הפעלת אלימות כלכלית ופיזית קשה כלפיה, והתקיימו הליכים למתן צווי הגנה. כמו כן הגישה האישה מספר תביעות בעניין האחריות ההורית, המזונות והרכוש.
במהלך החיים המשותפים גרו הצדדים בבית שרכש האיש כ-12 שנה לפני הנישואים. הבית כלל קומת קרקע ומרתף בלבד. במהלך הנישואים נבנו על הבית שלוש קומות נוספות ובהן שלוש דירות שיועדו להשקעה.
במסגרת תביעת הרכוש שהגישה האישה עלתה סוגיית חלוקת הבית והדירות שנבנו מעליו.
בית המשפט למשפחה קבע שלאישה אין חלק בבית, אף ששימש למגורי הצדדים. ראשית נקבע שרכישת המגרש והקמת הבית על ידי האיש קדמו בשנים רבות לנישואים ולהיכרות הצדדים בכלל. בנוסף נקבע כי לא שולמה משכנתה עבור בית המגורים במהלך הנישואים, אלא רק עבור בניית שלוש הדירות. זאת ועוד, הצדדים אמנם גרו בבית המגורים אך תקופת המגורים הייתה מקוטעת שכן הם שהו תקופות ממושכות בחו"ל. בנוסף נקבע כי לא הוכחה אווירה של שיתוף וכי אין לקבל את טענות האישה בדבר שיפוץ שנערך בבית המגורים.
לעניין חלקה של האישה בדירות נקבע שהיא לא הצביעה על כספים אותם החזיקה, פרטיים או משותפים, ששימשו באופן ישיר לבניית שלוש הדירות.
בסופו של דבר בית המשפט קבע שהאישה אינה זכאית לחצי משווי הדירות אלא רק להחזר השקעה עבור החלק שלה בעלות הבניה והחזרי המשכנתה.
בערעור שהגישה האישה היא טענה כי בית המשפט טעה בכל הנוגע לסוגיית בית המגורים וכי הכרעתו מנוגדת להלכות בית המשפט העליון. כמו כן לדבריה, בית המשפט טעה כשקבע שאין לה זכויות בשלוש הדירות שנבנו במאמצים משותפים.
האיש השיב כי האישה כלל לא השקיעה את כספה בבניית הבית ולא הייתה מוכנה לעשות כן, שעה שהיא "החביאה" כלשונו כספים שהיו ברשותה בחשבון משותף עם אביה.
מאמץ משותף
השופט סארי ג׳יוסי לא התערב בכל הנוגע למסקנת בית המשפט ביחס לבית המגורים והמרתף מאחר שהאישה לא הניחה בסיס משפטי ממנו נשאבות זכויותיה לגבי הנכס, שהיה קניינו של האיש שנים רבות לפני נישואי הצדדים.
ואולם, הערעור התקבל בנוגע לשלוש הדירות. בפסק הדין נכתב כי הצדדים ריכזו מאמץ כלכלי משותף במסגרת התא המשפחתי שלהם, שבא לידי ביטוי בין היתר בכך שנסעו יחד לשהות פרק זמן לא מבוטל בחו"ל ובנו שלוש דירות. השופט כתב כי חוסר הכרה בזכויותיה הכלכליות של האישה לאיזון שווי הדירות הוא תוצאה משפטית שאינה ראויה.
בנסיבות אלה קבע השופט שהאישה זכאית למחצית משווי שלוש הדירות, בסך כולל של 925,000 שקל.
האיש חויב בהוצאות בסך 7,500 שקל.
השופטים עפרה אטיאס וניצן סילמן הצטרפו לתוצאה.
- ב"כ המערערת: עו"ד ס. עלי ואח'
- ב"כ המשיב: לא צוין
עו"ד ברק זך
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.