פסק הדין שניתן לפני כשבוע ימים, עסק במכתב ששלח מנהל בהסתדרות שהתלונן על התנהלותו של מזכיר המועצה המקומית חורפיש כלפיו עובדיו. המנהל, שהורשע בבימ"ש השלום בעבירת לשון הרע וחויב בפיצוי, זוכה בביהמ"ש מחוזי.
אדם שנפגע בשל הוצאת דיבה יכול לפעול בכמה דרכים חוקיות: אחת היא הדרך האזרחית, ובה הוא יכול לתבוע ממי שהלבין את פניו פיצוי כספי. השנייה היא באמצעות הגשת קובלנה פלילית שעשויה להביא להרשעה בעבירה פלילית של לשון הרע ולעונש פלילי בהתאם ואכן בשנתיים האחרונות נרשמו כמה הרשעות פליליות במסגרת קובלנות של לשון הרע.
במקרה הנוכחי מזכיר ומנהל כח האדם במועצה המקומית חורפיש בחר בדרך הפלילית והגיש נגד מנהל מחוז הצפון של הסתדרות העובדים קובלנה פלילית בשל מכתב ששלח בשנת 2012. לטענת הקובל, במכתב שנשלח ל-21 נמענים במועצה הוא תואר כמי שפגע בזכויות עובדי המועצה וחטא באמירות גסות ופוגעניות, כמו גם בגילויי אלימות פיזית ובביצוע עבירות פליליות.
המחלוקת העיקרית הייתה השאלה האם הוכח שהפרסום נעשה "בכוונה לפגוע" כפי שנדרש לצורך גיבוש העבירה של איסור לשון הרע. מדובר במחסום לא פשוט, ועל כן ברור כי הגשת אותה תביעה במסלול האזרחי, שאינו נדרש ב"כוונה לפגוע", הייתה עשויה להיות נכונה יותר לתובע.
בימ"ש השלום בקריות קבע כי הייתה "כוונה לפגוע", בין היתר בהתבסס על נוסח המכתב והאמירות החריפות שהיו בו. לשיטת בית המשפט מנהל המחוז התכוון לפגוע בקובל וצפה את הפגיעה בשמו הטוב. על כן, מנהל המחוז הורשע והוטל עליו עונש של שני חודשי מאסר על תנאי ופיצוי הקובל ב-30,000 שקל.
בערעור שהגיש מנהל המחוז על הרשעתו וגזר דינו בביהמ"ש המחוזי בחיפה הוא טען כי יסוד "הכוונה לפגוע" הנדרש להרשעה פלילית בעבירת לשון הרע מוכח רק במקרה שבו הפרסום נעשה ממניעים אנטי חברתיים כמו רשעות, שנאה, איבה, נקם וכיוצא באלה – מניעים שגם המשיב לא טען כלל לקיומם.
לדברי המערער, המכתב נשלח על רקע תלונות רבות שהתקבלו אצלו, ונועד להביא את זעקת העובדים לידיעת הגורמים הרלוונטיים כשלמערער עצמו לא הייתה כל כוונה לפגוע במשיב.
מנגד, המשיב טען כי ישנה חזקה ראייתית של "הנחת כוונה", שלפיה אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו וחפץ בהן. בלשון פשוטה יותר, הטענה הייתה כי כשהתוצאה הטבעית של מעשה היא פגיעה – המשמעות היא שהוכח כי התכוון לפגוע, וכך היה במקרה הנוכחי.
לא סכסוך אישי
השופט הבכיר יגאל גריל והשופטות ברכה בר-זיו ואספרנצה אלון קיבלו את הערעור וזיכו את המערער.
השופטים הבהירו כי לשם הרשעה בעבירת לשון הרע אין להסתפק בכך שהוכח כי הנאשם צפה את הפגיעה בהסתברות גבוהה של קירבה לוודאות.
השופטים ציטטו את הנשיא (בדימוס) ברק, שציין פעם כי "פרסום לשון הרע בהיעדר כוונה לפגוע עשוי להיות פסול ומגונה, אך אין בכך כדי להכניסו לתחומה של העבירה הפלילית... 'המקום הגיאומטרי' הראוי לטפל בו הוא במסגרת האזרחית של תביעת נזיקין בלשון הרע...".
במקרה הנוכחי, השופטים הדגישו כי לא הוכח סכסוך אישי בין הצדדים, למעט הקשר המקצועי, ופנייתו של המערער במכתב נעשתה כדי להגן, לפי השקפתו, על האינטרסים של העובדים.
בנסיבות אלה, הם קבעו כי קיים ספק סביר בשאלה האם המערער התכוון לפגוע במשיב.
במקרה זה, אם כן, יוצא כי התובע שגה בכך שבחר את האפיק הפלילי על פני האזרחי. ייתכן שאם יגיש תביעה אזרחית באותו עניין, יזכה בפיצוי.
- ב"כ המערער: עו"ד פז מוזר
- ב"כ המשיב: עו"ד יוני דדון
* עורך דין רון לוינטל עוסק בדיני לשון הרע
** הכותב לא ייצג בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.