בדוחות מס הכנסה שהגישו שתי אחיות שירשו חלק מהעסק של אביהן הן ביקשו להתחשב בהפסדי עסק והון של עשרות מיליוני שקלים. בית המשפט קבע כי זכות הקיזוז היא אישית ולא ניתנת להעברה.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה ערעורים שהגישו שתי אחיות לאחר שפקידי השומה בכפר סבא ותל-אביב סירבו לבקשתן לקזז מהכנסותיהן הפסדי עסק והון של עשרות מיליוני שקלים שירשו מאביהן. השופט מגן אלטוביה בחן את לשון פקודת המסים ותכליתה, כמו גם את הפסיקה שדנה בנושא, ואישר את עמדת פקיד השומה: קיזוז הפסדים היא זכות אישית המוקנית לאדם שספק את ההפסדים ולא ליורשיו.
לאב המנוח היה עסק שצבר ב-2011 הפסדי עסק ומשלח יד בסך של יותר מ-2.6 מיליון שקל והפסדי הון בסך של כ-46 מיליון שקל. שנה לאחר מכן הוא נפטר ובנותיו ירשו כל אחת שליש מהעיזבון שלו.
במסגרת דיווחי השתיים לרשות המסים, ביקשה כל אחת מהן לכלול בדוחות את ההפסדים העסקיים וההוניים בהתאם לחלק היחסי שירשו. אלא שפקידי השומה בכפר סבא ותל-אביב דחו את בקשותיהן בנימוק שהפסדים לא ניתנים להורשה.
שתי האחיות לא קיבלו את עמדת פקידי השומה והגישו עליה ערעור. הגישה שלהן התבססה על הטיעון שהפסדים הם "נכס" לפי פקודת מס הכנסה ומכאן שירשו ממנו נכס זה ויכולות להשתמש בו לצורכי מס. האחיות טענו עוד כי הן אלה שספגו את ההפסדים של העסק, שהקטינו את נכסי העיזבון, ולכן זה אך צודק לאפשר להן להשתמש בהפסדים לטובתן.
מי שלקח את הסיכון
השופט מגן אלטוביה דן תחילה בהפסדי העסק וקבע כי בהקשר זה לשון הפקודה ברורה וקובעת במפורש כי רק "אותו אדם" יכול לקזז את ההפסדים שספג מהכנסותיו. השופט הבהיר כי הגדרת המונח "אדם" בפקודה לא כוללת את היורשים שלו.
גם תכלית ההוראה העוסקת בקיזוז הפסדי עסק לא מתיישבת עם טיעוני המערערות, קבע השופט. לדבריו, עצם העובדה שהעיזבון של המוריש הוקטן עקב ההפסדים לא יוצרת זהות בינו לבין היורשים. ההפסדים שלו אינם ההפסדים שלהם.
השופט הוסיף עוד כי קיזוז היא זכות שנועדה לתמרץ בעלי עסקים לקחת סיכונים ולהשיא רווחים, ובסופו של דבר פוגעת בהכנסות המדינה ממסים. על כן, יש לתחום לה גבולות ולהיזהר מפני פרשנות גמישה מדי של הוראות המחוקק. "המחוקק המבקש לקבוע תמריץ רחב מזה המאפשר ליורשים ליהנות מנטילת הסיכון של המוריש ובכלל זה לאפשר להם לנצח ע"ח הקופה הציבורית, הפסדים שנצברו בשל ניהול רשלני או כושל, צריך לומר זאת בלשון חקיקה מפורשת תוך קביעת הסדר וגבולות לתימרוץ 'זכות אבות' שכזו", נכתב.
למסקנה דומה הגיע השופט גם בנוגע לקיזוז הפסדי ההון. "שימוש בהפסד שנוצר למוריש בשעה שמימש המוריש נכסי הון אחרים בידי היורשים מצריך אמירה מפורשת של המחוקק", כתב. לדבריו, בהוראה הרלוונטית אין כל התייחסות ליורשים ומכאן שהם לא רשאים להיכנס בנעלי הנישום.
"העברת הפסדי הון (ולמעשה גם הפסד עסקי) ליורשים ואחריהם ליורשי היורשים וליורשים אחריהם יוצרת מקטע בלתי סביר של בחינת ההתעשרות הן במישור הזמן והן במישור זהות הנישום. זהו מיצוע 'נצחי'. בשיטה שכזו כשכל יורש 'יתרום' עם השנים את הפסדיו להפסדים המועברים, ספק אם ניתן יהא לגבות מס כלל", סיכם השופט את עמדתו.
לפיכך הערעורים נדחו והמערערות חויבו בהחזר הוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך 25,000 שקל.
יצוין כי בית המשפט לא התייחס למצב בו מועברים נכסים, אשר טמון בהם הפסד, ליורשים ונמכרים לאחר קבלתם בירושה. בהתאם לכך, יש לבחון את עיתוי מימוש ההפסד על ידי המוריש ו/או היורשים, כל זאת בכדי לנצל את הטבת המס הגלומה בהפסד הטמון בנכס.
- ב"כ המערערות: עורכי דין אחו פרנק ועמראן זועבי
- ב"כ המשיב: עו"ד יעל הרשמן-אקסן
עו"ד (רו"ח) מוטי ארניה
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.