אביה של הילדה החביא את הדרכון שלה בזמן שהיא ואמה הגיעו לביקור. בית המשפט קבע שעליו להחזיר את הילדה למקום מגוריה הקבוע בברלין
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה ערעור של אב לבת שנתיים והורה על החזרת בתו הפעוטה לגרמניה. אמה של הילדה היא אזרחית גרמניה ואביה ישראלי. המשפחה התגוררה בברלין אך בשלב מסוים האב החליט שהוא רוצה שבתו תגדל בישראל. כשהאם והילדה הגיעו לביקור הוא החביא את הדרכון של הילדה וסירב לאפשר להן לחזור יחד לגרמניה. האם שבה לבדה לאירופה ונלחמה משם. בית המשפט קבע שאמנת האג חלה על המקרה.
בני הזוג, הוא ישראלי והיא גרמניה, נישאו ב-2021 בנישואים אזרחיים בגרמניה. ב-2022 נולדה בתם וקיבלה אזרחות גרמנית.
ביוני 2022, בעוד האב שוהה בישראל, הגיעו האם והקטינה לביקור. מאחר שנעצרו על ידי משטרת הגבולות האב פעל להוצאת אזרחות ישראלית לקטינה, וטען בפני האם כי לא ניתן לצאת מישראל עד להנפקת הדרכון לילדה במשרד הפנים. בנסיבות עלה הן נשארו בישראל עד דצמבר של אותה שנה. בשלב זה סירב האב למסור לאם את הדרכון של הילדה בניסיון להשאירן בארץ, אך לבסוף התרצה והן חזרו לגרמניה. ב-2023 חתמו בני הזוג על חוזה שכירות בברלין ורשמו את הקטינה לפעוטון בעיר.
בביקור נוסף של המשפחה בישראל סירב האב להעביר לאם את הדרכונים שלה ושל הקטינה. בסופו של דבר הוא השיב לאם את הדרכון שלה והיא נאלצה לקבל החלטה קשה: להישאר בישראל או לחזור לביתה בגרמניה, שם תקבל תמיכה ממשפחת המוצא שלה, ומשם תוכל לפעול להחזרת בתה אליה. האם שבה לבדה לגרמניה, בעודה בהריון מהאב.
תביעה שהגישה לבית המשפט למשפחה לפי אמנת האג התקבלה במאי השנה (2024). בית המשפט קבע שמקום המגורים הרגיל של הילדה הוא בברלין. בפסק הדין צוין כי לכל אורך הדרך הבהירה האם לאב כי היא לא רוצה לגור בישראל, אלא להיות קרוב למשפחה.
טענת האב כי חל החריג לאמנה שכן קיים חשש שהחזרת הילדה לגרמניה תחשוף אותה לנזק פסיכולוגי, בשל המרחק ממנו וממשפחתו, נדחתה מחוסר הוכחה והוא חויב ב-35,000 שקל הוצאות.
בערעור על פסק הדין הוא טען כי במשך שנה וחצי בני הזוג גרו בישראל ו"ביום בהיר אחד" החליטה האם לנסוע לגרמניה מבלי להודיע לו. הוא הדגיש שהתקופה בה שהו בני הזוג בישראל ארוכה יותר מהתקופה בה שהו בגרמניה, וכאן מקום מושבה הקבוע של הילדה.
האם ציינה שהתמשכות ההליכים (משך חצי שנה) פגעה קשות בילדה שזקוקה לאמה והופרדה ממנה בצורה ברוטאלית.
חוטא יצא נשכר
השופט ניצן סילמן דחה את הערעור. הוא קבע שבצדק נקבע שמקום מגוריה הרגיל של הקטינה היה בגרמניה. הקטינה נולדה בגרמניה, הונפק לה דרכון גרמני, והיא נרשמה לפעוטון בגרמניה. זאת ועוד, הילדה הגיעה עם הוריה פעמיים לביקור בישראל, כאשר האב בהתנהלותו וסירובו להחזיר לאם את הדרכונים שלה ושל הילדה, הם שהביאו להארכת השהות בארץ הן בשנת 2022 והן בשנת 2023.
השופט הוסיף כי האב לא הוכיח את טענתו שייגרם לקטינה נזק כלשהו מעצם השבתה לגרמניה. הוא רק טען שהשבת הקטינה עלולה לגרום לניתוק הקשר עמו. השופט ציין בהקשר זה כי קבלת טענת האב תרוקן מתוכן את האמנה ותגרום לכך שחוטא יצא נשכר.
האב חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.
השופטים סארי ג'יוסי ועפרה אטיאס הצטרפו לתוצאה.
- ב"כ המערער: עו"ד אמיר נאטור
- ב"כ המשיבה: עו"ד אריאלה רוזנטל סודרי
- האפוטרופסה לדין: עו"ד נסרין אעלימי-קבהה
עו״ד מורן בריק מילר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.