המחוזי קיבל בקשתו של אב לשתי בנות: אין מקום למזונות זמניים בשלב זה

ב-2013 ההורים התגרשו בהסכם שקבע משמורת משותפת ומזונות נמוכים. בתחילת השנה הגישה האם תביעה לשינוי המזונות. ביהמ"ש למשפחה חייב את האב ב-2,200 שקל לחודש עד בירור התביעה. ביהמ"ש המחוזי חשב אחרת.

בית המשפט המחוזי בחיפה ביטל מזונות זמניים שהוטל עליו לשלם עבור שתי בנותיו. בכך הפך השופט סארי ג'יוסי החלטת ביניים של בית המשפט לענייני משפחה בקריות, שחייב את האב לשלם מזונות זמניים בסך 2,200 שקל לחודש.

השניים נישאו ב-2006 והתגרשו ב-2013. באותה עת הם סיכמו בהסכם גירושין כי האב לא ישלם מזונות למעט תשלום שנתי של 6,000 שקל, והבנות תהיינה במשמורת משותפת ובחלוקת זמנים שווה לחלוטין.

בתחילת השנה הגישה האם תביעה חדשה למזונות ומשמורת. בתביעתה – שעודנה מתנהלת – האם ביקשה לחייב אותו בסכום חודשי משמעותי עבור מזונות שתי בנותיו, בטענה לשינוי נסיבות מהותי.

האם טענה כי האב אינו מקיים את זמני השהות שנקבעו בהסדרים, מתנער מאחריותו כלפי בנותיו.

אולם טענתה המרכזית היתה כי האב חיסל שותפות עסקית ולמעשה כפה עליה לוותר על חלקה בעסק משותף, ורכש ממנה אותו תמורת כ-1.1 מיליון. מהלך זה, לטענתה, גדע ממנה הכנסה חודשית של כ-21,000 שקל לחודש, ואף הותיר אותה עם חוב למס הכנסה בסך למעלה מ-300,000 שקל.

בנוסף היא טענה כי הכנסתו של האב הוכפלה מאז שפוטרה מהחברה, וכיום היא נושאת לבדה בהוצאות שונות עבור הטיפול הרגשי שניתן לקטינות, משקפיים, קופ"ח והסעות.

לפני כשלושה חודשים בית המשפט למשפחה חייב את האב במזונות זמניים של 2,200 שקל לחודש. על החלטה זו הגיש האב בקשת רשות ערעור.

יכולת כלכלית איתנה

השופט ג'יוסי הפנה לכך שרכישת חלקה של האם בעסק המשותף נעשתה בהתאם לסעיף בהסכם הגירושין, ולפיו כל צד יהיה רשאי לרכוש את חלקו של השני בתנאים מסוימים.

בעיקרו של דבר, השופט סבר כי שינוי הנסיבות לו טוענת האם – מכירת חלקה ולמעשה פיטוריה מהעבודה בעסק וגדיעת הכנסתה – אינו מצדיק החלטה על מזונות זמניים כבר בשלב זה של ההליך, וזאת בשונה מקביעת מזונות זמניים במסגרת תביעה ראשונית למזונות.

השופט הוסיף כי השינוי לו טוענת האם לא הותיר אותה חסרת כל, אלא הותיר אותה אמנם ללא הכנסה חודשית, אך עם סכום נזיל של מעל מיליון שקל, וזאת בנוסף לכך שהיא מתגוררת בדירה משלה ואף יש בבעלותה דירה נוספת שאותה היא משכירה.

במצב זה, לאור "היכולת הכלכלית האיתנה" של האם, כלשון השופט, לא היתה כל דחיפות בפסיקת מזונות זמניים, ולא היה נגרם לה כל נזק אילו הצדדים היו ממשיכים לנהוג בהתאם להסכם הגירושין, עד לסוף ההליך, שבסופו יוכרע גורל התביעה.

על כך השופט הוסיף שני נימוקים נוספים: האחד, כי בשלב זה של ההליך, לפני שהדברים התבררו ונדונו, ההנחה היא שגדיעת פרנסה נעשתה בעקבות פעולה רצונית שלה – הסכמתה למכור את חלקה בעסק.

הנימוק השני – חלוקת זמני השהות השוויונית עם הבנות, באופן שמתיישב עם פסיקת בית המשפט העליון משנים מאוחרות יותר, ולפיה יש לחתור לשוויון במזונות ילדים מעל גיל 6 במשמורת משותפת. בנוסף, השופט הבהיר כי הטענה שלפיה האב לא מקיים את זמני השהות לא הוכחו בשלב זה.

בסיכומו של דבר, החלטת בית המשפט למשפחה בוטלה, והאב ימשיך לשלם כפי שנקבע בהסכם, לפחות עד סיום בירור התביעה. האם חויבה לשלם לו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 שקל.

·       ב"כ המבקש: עו"ד נ. פייטלוביץ'

·       ב"כ המשיבה: לא צוין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.