המשטרה החזיקה את הרכב זמן רב ובעקבות זאת השוכר לא הצליח להחזיר אותו בזמן והפר את חוזה השכירות. לאחר שבית המשפט דחה את התביעה שהגישה נגדו חברת ההשכרה נרמז בעדינות כי ייתכן שכדאי היה לתבוע את המשטרה.
פסק הדין בוטל בערעור, לעיון בפסה״ד של הערעור לחצו כאן
בית משפט השלום בתל-אביב דחה לאחרונה את רוב התביעה שהגישה חברת ההשכרה "פרץ" נגד טבח ששכר ממנה רכב ולא החזיר אותו בזמן משום שהמשטרה תפסה אותו כחלק מחקירת רצח. הרשמת הבכירה ורדה שוורץ קבעה כי מאחר שהאפשרות להחזיר את הרכב נמנעה משוכר שלא באשמתו אי-אפשר לאכוף את חוזה השכירות, כך שהוא לא חייב דבר למעט תשלום הוצאות גרירה של כ-300 שקל. לצד זאת הרשמת רמזה כי ייתכן שהיה מקום להגיש את התביעה נגד המשטרה, שהתעלמה מזכויותיה הקנייניות של "פרץ".
הטבח שכר רכב מסוג מאזדה לחמישה ימים בעלות של 1,450 שקל, והתחייב להחזיר אותו ב-20 לנובמבר 2016. אלא שבסופו של דבר הרכב חזר לחברה רק כחודשיים לאחר מכן לאחר שגררה אותו מתחנת המשטרה.
מסתבר, כי הרכב נתפס כחלק מחקירת רצח שאירעה במסעדה בה עבד השוכר והמשטרה סירבה להחזירו לידיו.
בהמשך חברת ההשכרה תבעה משוכר 23,600 שקל עבור עלות החזקת הרכב, עלויות הגרירה וקנס על אי החזרתו במועד.
אולם השוכר-הנתבע טען כי התנהלות המשטרה לא הייתה בשליטתו והוא ניסה לעשות כל שביכולתו כדי לשחרר את הרכב בזמן אך המשטרה סירבה לבקשותיו, בין היתר משום שטענה כי חברת ההשכרה צריכה לעתור לשחרור.
בתוך כך הגיש הנתבע הודעת צד שלישי נגד המשטרה וביקש לחייב אותה להחזיר לו את הכסף במידה שיחויב בפיצוי.
המשטרה טענה בתגובה כי פעלה בהתאם לסמכויותיה, וכי הנתבע והחברה אפילו לא טרחו לנהל הליך משפטי להחזרת הרכב שיכול היה להקטין את הנזק. מכל מקום, ההחלטה על שחרור הרכב ניתנה שבועיים לפני שהחברה טרחה לקחת אותו.
החוזה סוכל
"תפיסת הרכב על ידי משטרת ישראל, הינו אירוע שאף צד להסכם השכירות לא יכל היה לשער בנפשו מראש ואין ספק כי הנתבע אף לא יכול היה למנוע אותו", כתבה הרשמת הבכירה שוורץ.
כתוצאה מהאירוע הלא צפוי הנתבע הפר את הסכם השכירות בניגוד לרצונו, קבעה. במקרה כזה מדובר בהסכם שסוכל ולא ניתן לאכוף אותו לפי חוק החוזים, ולכן אי אפשר לחייב את הנתבע לשלם על החזקתו אצל המשטרה או לפצות את חברת ההשכרה על הפרת ההסכם. הרשמת קבעה כי התשלום היחיד שיהיה על הנתבע לשאת בו הוא הכספים שהוציאה החברה בפועל שמסתכמים ב-303 שקלים עבור גרירה.
לנוכח העובדה שהתביעה נדחתה גם הודעת הצד השלישי נדחתה מכוחה, ואולם הרשמת הבהירה כי לו הנתבע היה מחויב בפיצוי היא הייתה מקבלת את ההודעה ומחייבת את המשטרה להחזיר לו את הכסף לפחות עבור חלק מהתקופה.
בהקשר זה הרשמת ציינה כי אינה בטוחה שהמשטרה הייתה רשאית להחזיק ברכב זמן כה רב, ובתוך כך רמזה כי לו התביעה הייתה מוגשת נגדה ייתכן שהייתה מתקבלת לפחות בחלקה, שכן המשטרה לא הודיעה לחברה על ההחלטה לשחרר את הרכב תוך התעלמות מוחלטת מזכויותיה הקנייניות.
בסיכומו של דבר, נוכח דחיית חלק הארי של התביעה חויבה החברה בתשלום הוצאות משפט של 6,000 שקל בקיזוז הוצאות הגרירה.
עו"ד רונן טיב
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.