מכתב השחרור שניתן לחולה שנותח, לא כלל מידע מהותי על מצבו והוביל לכך שהרופאים שביצעו את המעקב שלאחר הניתוח, העניקו לו טיפול שגוי. ביהמ"ש קבע שגם ביה"ח וגם הרופאים המטפלים התרשלו.
אדם כבן 41 הגיע באפריל 2008 לביה"ח ברזילי שבאשקלון, כשהוא שותת דם. האיש, שנחתך עמוקות מזכוכית בשורש כף היד, נותח בביה"ח והשבר בידו קובע באמצעות שני תילי מתכת, אותם היה על הצוות הרפואי להוציא בטווח זמן של שבועות ספורים.
לכתבות נוספות בנושא:
אלא שדבר הקיבוע לא אוזכר במכתב השחרור שקיבל החולה מביה"ח, כך שהרופאים שטיפלו בו לאחר הניתוח כלל לא ידעו על קיומם של התילים בגופו ועל הצורך להוציאם.
למעשה, הדבר התגלה רק מספר חודשים לאחר שחרורו, בשל תלונותיו החוזרות ונשנות על נפיחות ועל כאבים עזים ובלתי פוסקים. בשלב מסוים, הרופאה שניהלה את המעקב הפנתה אותו לצילום רנטגן, שהראה כי בגופו נמא גוף מתכת. ואולם, הרופאה הוציאה מידו רק תיל אחד והתיל השני מעולם לא נמצא.
בעקבות השתלשלות אירועים זו, הגיש החולה תביעת רשלנות רפואית נגד ביה"ח, הרופא שחתם על מכתב השחרור ורופאת המעקב.
בתביעה, שהוגשה לבימ"ש השלום בראשון לציון, טען התובע כי הרופא שהחסיר מידע מהותי ממכתב השחרור פגע בסיכויי החלמתו ותרם לנכותו. מחדל זה הוביל לטיפול שגוי, לאיחור חמור בהוצאת התיל ול'היעלמות' התיל השני.
לגבי הרופאה שניהלה את המעקב נטען, כי התעכבה בהפניית התובע לצילום. לו הייתה מפנה אותו בזמן, ייתכן שמצבו לא היה מחמיר עד כדי 40% נכות, כפי שקבע המומחה מטעמו.
גם הנתבעים צירפו חוות דעת מומחה, אך לפיה התובע נותר עם נכות של 20% בלבד, שברובה נגרמה מעצם התאונה. לפי המומחה, העובדה שהתיל נשאר במקומו כשלושה חודשים לא תרמה באופן כלשהו לנכות התובע, ובוודאי שלא גרמה לכך.
לנוכח הפערים בין חוות הדעת מינתה השופטת ד"ר איריס סורוקר מומחה מטעם ביהמ"ש. זה אישר ששיעור הנכות של התובע עומד על 20% והבהיר, שלפי הפרקטיקה המקובלת, היה על הרופאים להוציא את הקיבוע תוך שלושה עד שישה שבועות ולבצע צילומי מעקב.
לא תקין
השופטת סורוקר קבעה, כי השמטת המידע על הקיבוע ממכתב השחרור הוא כשל משמעותי שהשפיע על אופן הטיפול והמעקב אחר מצבו של החולה.
מחדל נוסף, קבעה השופטת, נמצא במעקב שלאחר הניתוח. לשיטתה, למרות המידע הלוקה בחסר שבמכתב השחרור, הרופאה הייתה צריכה להפנות את התובע לצילום הרבה לפני שבוצע בפועל, וגם יכלה לעמוד על מצבו ע"י העמקה ועיון בדו"ח הניתוח.
השופטת קבעה, כי שני המחדלים הביאו יחד למצב הלא תקין שהותיר בגופו של התובע תילי מתכת במשך מספר חודשים והוביל להיעלמות אחד מהם.
השופטת קבעה, כי אין ספק שהטיפול הלקוי הוא שפגע בסיכויי ההחלמה של התובע ותרם לנכותו. עם זאת, בהתחשב בגילו והיותו מעשן כבד, לא ניתן היה לצפות החלמה מלאה גם בתנאים אידיאליים.
לבסוף, השופטת פסקה לתובע פיצויים של 209 אלף שקל, בין היתר בגין הוצאות רפואיות, פגיעה באוטונומיה וכאב וסבל. הנתבעים חויבו גם בשכר טרחת עו"ד של 23.6% מסכום הפיצוי ובהוצאות משפט.
* עו"ד שלהבת רובין עוסקת ברשלנות רפואית.
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.