ההסבר של עיריית ת"א לכאוס בחיובי ארנונה ביפו: ״שטח עוין״

שני בעלי עסק נקלעו למסכת בירוקרטית קפקאית כשניסו להוכיח שאינם מחזיקים בקיוסק בשדרות ירושלים מאז 2004. העירייה הסבירה כי מדובר ב״אזור קצת עוין ויש שטחים לא מוסדרים״

השופטת מיכל אגמון-גונן קיבלה לאחרונה עתירה של שני אנשים שהפעילו בין השנים 2002-2004 קיוסק בשדרות ירושלים ביפו. העירייה דרשה מהשניים תשלום ארנונה עד שנת 2013 בסכום שהצטבר ליותר מחצי מיליון שקל. הטעות נבעה מכך שהנכס נרשם במחלקת ארנונה בעירייה תחת שלוש כתובות שונות, מספרי ארנונה שונים, ומספרי חשבונות שונים. בגין התנהלותה הבעייתית של העירייה בוטל רוב החיוב.

הסיפור החל עם פניית השניים לעירייה ב-2002 בבקשה לקבל מספר ארנונה לנכס. הם היו אז בהליכי רישוי העסק וסברו כי לנכס אין מספר ארנונה. בעקבות הבקשה פתחה העירייה חשבון ארנונה חדש לנכס. בדיעבד התברר כי הנכס, המורכב משני שטחים, חויב בכתובת אחרת והיו לו כבר שני חשבונות ארנונה. הטעות התגלתה רק ב-2007 ועד אז חויב הנכס בכפילות בכמה חשבונות שונים.

ב-2004 עזבו השניים את הנכס והוא הושכר לצד שלישי. למרות זאת, הם המשיכו לקבל חיובי ארנונה עד לשנת 2013 ורק בשנה זו, בעקבות פגישה של בא כוחם עם נציגי העירייה במקום, הועבר החשבון במלואו על שם השוכר החדש.

השותפים הגישו ערר על החיובים שהצטברו בין השנים 2004-2013. בהחלטה מ-2018 דחתה אותם ועדת הערר וקבעה כי בהעדר ראייה בכתב לא ניתן לקבל את טענתם כי חדלו להחזיק בנכס כבר בשנת 2004.

בעקבות זאת הגישו השניים עתירה בה טענו כי העירייה רשמה את אותו נכס בשלוש כתובות שונות, תחת מחזיקים שונים ובמספרי ארנונה שונים, ואף הודתה בטעות. לשיטתם, כל אלו אינם מאפשרים לה להטיל את נטל ההוכחה לגבי זהות המחזיק עליהם. לטענתם, בעקבות הרישום השגוי, בוצע כפל חיובים בתשלומי הארנונה ובהתאם יש לראות החיובים שהוצאו להם החל משנת 2004 ואילך כמבוטלים.

העירייה טענה מנגד כי אמנם היו חיובי ארנונה כפולים לנכס, אך הטעות תוקנה בשנת 2007 רטרואקטיבית. היא הוסיפה שטענת המערערים כי הפסיקו להחזיק בנכס ב-2004 לא הוכחה ויש להתבסס על הרישום בספריה שלפיו רק ב-2013 עבר הנכס למחזיק אחר.

תהיות קשות

השופטת מיכל אגמון-גונן מבית המשפט המחוזי בתל אביב סקרה באריכות את עשרות ההתראות ששלחה העירייה בנוגע לנכס במהלך השנים, מהן עולה כאוס ובלבול רב ביחס למספרי הארנונה וכתובתו של הנכס ברישומי העירייה. היא ציינה כי המסמכים מעלים תהיות קשות באשר להתנהלות המשיבה.

בהתאם, קבעה השופטת כי אין לייחס לרישומי העירייה את חזקת התקינות. זאת, בין היתר מכיוון שהעירייה עצמה הודתה כי במהלך כארבע שנים ניהלה בטעות רישומים כפולים וחייבה חיובים כפולים את אותו נכס עצמו. השופטת הדגישה כי חזקת התקינות נסתרת גם לנוכח הליכי הגבייה השונים בהם לא מולאו הטפסים כנדרש, לא צוינו פרטים רלבנטיים, המסמכים לא נחתמו כדין ועוד. בהקשר זה ביטלה השופטת את הסברי העירייה כי מדובר ב-״אזור עוין״ וציינה כי אין כל עדות לכך שנציגיה נתקלו בהתנגדות כלשהי כשערכו ביקורות בנכס.

בסופו של דבר קבעה השופטת כי חומר הראיות מוביל למסקנה שהמערערים החזיקו בנכס לכל המאוחר עד לאוגוסט 2006 ולכן ממועד זה יבוטלו כל החיובים שהוטלו עליהם.

העירייה חויבה בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 15,000 שקל.

• ב״כ המערערים: עו"ד שי מ. רוסינסקי
• ב״כ המשיבה: עו"ד קרן גולן-אבני מהשירות המשפטי בעיריית תל אביב

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.