הבעל טען שההסכם נזנח. עובדה – חצי מהדירה המשותפת עדיין בבעלותו והוא משלם עליה משכנתא בניגוד גמור לתנאי ההסכם. בית הדין הרבני הגדול הבהיר שלא כל-כך מהר מבטלים הסכמי גירושין, ופתר את המחלוקת בפשרה.
פסק דין של בית הדין הרבני הגדול שפורסם לאחרונה קבע כי אישה שאפשרה לבעלה לפרוע את המשכנתא על הדירה המשותפת אף שהייתה אמורה לעבור על שמה בהתאם להסכם גירושין מ-2003, תשלם לו 20% מערכה הנוכחי. הדיינים הרב ציון לוז-אילוז, הרב מימון נהרי והרב יעקב זמיר אמנם לא קיבלו את בקשת הבעל לביטול ההסכם בשל אי-מימושו אך ראו לנכון לפסוק על דרך הפשרה מאחר שהאישה נהנית מכך שהמשכנתא שולמה ויש בידיה דירה ששווה כיום פי שניים.
הסכם הגירושין קבע בין היתר כי הבעל יוותר על זכויותיו בדירת המגורים לטובת אשתו בכפוף לכך שתפרע את תשלומי המשכנתא. אלא שחלפו 12 שנים ובני הזוג לא התגרשו, האישה לא רשמה את הדירה על שמה ובעלה המשיך לשלם את המשכנתא.
ב-2015 השניים התניעו מחדש את הליכי הגירושין ובית הדין הרבני האזורי קבע כי יש לעדכן את ההסכם למועד הפרידה הנוכחי אלא שאז הבעל ביקש לבטל אותו בטענה שנזנח ובוטל בהתנהגות. זאת, בין היתר מאחר שאשתו לא רשמה את הדירה על שמה, אפשרה לו לפרוע את המשכנתא והמשיכה לקבל לידיה דמי שכירות על דירה אחרת ששייכת לו. התנהלות זו, טען, גרמה לו להאמין שההסכם לעולם לא יקוים.
בשנה שעברה בית הדין האזורי הבהיר כי אינו מבטל את ההסכם והבעל הגיש ערעור לבית הדין הגדול בו חזר על טיעוניו. מנגד, אשתו טענה שמעולם לא ויתרה על ההסכם ועל זכותה לקבל את הדירה, ולכל היותר היא מוכנה להחזיר לבעלה את מה ששילם.
בגלל חוסר תום הלב
הדיינים ציון לוז-אילוז, מימון נהרי ויעקב זמיר קיבלו את הערעור בחלקו וקבעו כי הפתרון הנכון במקרה הזה הוא פשרה שמתחשבת בכך שהבעל פרע כחמישית מהמשכנתא לאחר חתימת הסכם הגירושין.
הרב לוז אילוז, שכתב את פסק הדין העיקרי, ציין כי אין אפשרות לבטל הסכם גירושין שאושר בערכאה שיפוטית רק משום שהאישה נהגה בחוסר תום לב והבעל טעה לחשוב שחצי מהדירה יישאר שלו.
נקבע כי גם אם הבעל שילם על הדירה וויתר על דמי השכירות מדירתו משום שסבר לתומו שההסכם בוטל, אין הוכחה לכך שהאישה הסכימה לביטול וויתרה על זכויותיה.
עם זאת, הדיין קבע כי מאחר שהאישה פעלה בחוסר תום לב ובניגוד לרוח ההסכם יש צורך בעשיית פשרה שתמנע ממנה להתעשר שלא כדין על חשבון בעלה, ותכיר בכך ששילם עבור דירה שערכה השביח עם השנים ולבסוף תישאר בידיה.
בהתאם לכך נקבע כי האישה תוכל להעביר את הדירה על שמה רק לאחר שתשלם לבעלה 20% משווי הדירה נכון להיום.
בשולי הדברים הוסיף הדיין לוז-אילוז הערה חשובה. הוא ציין כי ריבוי התביעות לביטול הסכמי גירושין מעיד שאנשים לא לגמרי מבינים שקשה עד מאוד לבטל הסכמים כאלה. לכן, הוא המליץ להכניס בכל הסכם סעיף שיבהיר לצדדים בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, כי אין אפשרות לבטל הסכם כזה אלא באמצעות הסכם חלופי שיאושר בערכאה שיפוטית.
עו"ד טלי בן יקיר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.