הסכם הממון לא עזר: העברת הבית מהחייבת לבעלה בוטלה

בית המשפט קבע שההסכם נחתם למראית עין בלבד, על רקע הסתבכותה הכלכלית של בת ה-78, ולכן הוא בטל. כעת הבית עשוי לשמש מקור מרכזי לכיסוי החובות

בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה כי אין תוקף להסכם ממון עליו חתמה חייבת לצורך העברת הבית שלה לבן זוגה, נוכח היותו למראית עין. משמעות ההחלטה, עליה חתום השופט רונן אילן: הנכס היוקרתי עשוי לשמש כעת כמקור עיקרי לכיסוי חובות האישה.

החייבת (78) ובעלה נשואים מזה כשישים שנים. את המחצית השנייה של הנישואים העבירו בני הזוג, ועודם מעבירים, בבית צמוד קרקע יוקרתי שקיבלה האישה בירושה מאימה. ב-2005 הלכה האם לעולמה ושנה לאחר מכן נרשמה בתה, החייבת, כבעלת הנכס בטאבו.

ואולם בצעד מוזר משהו, כבר בינואר 2007 – סמוך לאחר שנרשמה כבעלים – חתמה החייבת על תצהיר שלפיו היא מעבירה את הנכס במלואו לבעלה, ללא תמורה. ארבע וחצי שנים לאחר מכן השניים גם חתמו על הסכם ממון שלפיו הבית שייך בלעדית לבעל.

11 שנים נוספות חלפו והחייבת פתחה בהליכי חדלות פירעון, בתקווה לקבל הפטר על חובותיה. בתגובה הגישה הנאמנת מטעם הממונה על חדלות פירעון בקשה לביטול הענקת הבית מהחייבת לבעלה, ולחלופין לביטול הסכם הממון בטענה שהוא נעשה בכוונת מרמה.

לטענת הנאמנת, החייבת היא נוכלת שמעורבת מזה שנים רבות במעשי הונאה שנועדו לעקוץ קורבנות תמימים ולברוח עם כספם. ברוח זו, נטען, החייבת ניסתה להבריח את הבית שלה מנושיה באמצעות העברתו לבעלה, כשבפועל מדובר בעסקה למראית עין והיא הייתה ונותרה בעלת הנכס – כך שיש להעמידו לטובת כיסוי חובותיה.

מנגד טענו החייבת ובעלה כי העברת הבית הייתה אמיתית ונעשתה חלק מהסדרה רכושית אותנטית שערכו בני הזוג בינם לבין עצמם.

תמונה מטרידה

תחילה קבע השופט אילן כי אין לקבל את בקשת הנאמנת לביטול הענקת הבית מכוח חוק חדלות פירעון, שכן חלפו יותר מדי שנים מאז הסכם הממון ועד לפתיחת הליכי חדלות הפירעון. הוא נימק שהמקסימום לביטול הענקה בדרך זו הוא 7 שנים, בעוד שכאן חלפו 11 שנים.

מן העבר השני, קבע השופט, יש לקבל את טענתה החלופית של הנאמנת לביטול הסכם הממון עליו חתמו בני הזוג, נוכח היותו למראית עין. הוא הסביר שהנסיבות האופפות את חתימת ההסכם מלמדות על רצון לכאורה מצד החייבת להבריח את הנכס היוקרתי שלה על רקע הסתבכותה הכלכלית, במטרה שנושיה לא ישימו עליו יד.

כך, כבר במועד אישור הסכם הממון – אוגוסט 2011 – חויבה האישה בפסק בוררות לשלם כ-200,000 שקל. יתרה מזאת, בסמוך למועד אישור ההסכם ערכה חברה בבעלות החייבת שתי עסקאות למכירת נכסים באיו"ש, אשר נקבע לגביהן שנעשו תוך הצגת מצגי שווא מצדה, והיא חויבה בהשבת כספים.

גם החלוקה הרכושית עצמה בהסכם הממון לא הניחה את דעתו של השופט. "בפועל", כתב, "בעוד הבעל מקבל בהסכם הממון זכויות בנכס יקר ערך החייבת מקבלת זכויות ששווין לוט בערפל: זכויות של 2 חברות שבעת הזו (2011) כבר מסובכות בגין שלל עסקאות מפוקפקות וזכויות בחשבון בנק שלגביו אין כל התייחסות. הרושם העולה מאותה חלוקה הוא שהבעל מקבל את הנכס עם השווי הממשי, בעוד החייבת 'מקבלת' את החובות שצברה".

מסקנת השופט הייתה שהסכם הממון אכן נחתם למראית עין ולכן הוא בטל. לפיכך נקבע שהבית יירשם בטאבו על שם החייבת בלבד, כשהמשמעות היא שהוא עשוי לשמש בקרוב כמקור מרכזי לכיסוי חובותיה.

• באי כוח הצדדים לא צוינו בהחלטה

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.