זוגיות עם אזרח מדינה זרה או מעבר של בני זוג לחו"ל עלולים ליצור מצב שבו ברגעי משבר ופרידה אחד הצדדים "כלוא" במדינה הזרה ולא יכול לשוב עם ילדיו למולדתו. הסכם משמורת בין בני הזוג הוא הפתרון
ישראלים רבים שהגשימו חלום לחיות עם משפחתם בחו"ל, עלולים למצוא את עצמם לכודים בתוך סיוט בו הם אינם יכולים לשוב ארצה עם ילדיהם. זאת, לנוכח קיומה של האמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים (נקראת גם: אמנת האג) שמדינת ישראל חתומה עליה.
האמנה מסדירה את עניין המשמורת על הילדים, כאשר הורה אחד מעוניין להתגורר במדינה אחת והאחר מעוניין להתגורר במדינה אחרת. לפי האמנה, המשמורת צריכה להיקבע במקום מגוריו הרגיל של הילד, והיא אוסרת על העברת ילד ממדינה למדינה ללא הסכמה. ברוב המקרים הסכם יחסית פשוט בין בני הזוג לפני המעבר, ימנע את התממשות הסיוט, ויאפשר חופש תנועה עם הילדים חזרה לארץ לבן או בת הזוג שמעוניינים בכך.
מערכות יחסים בינלאומיות יכולות להיות תוצר של יחסים בין אזרחית ישראלית לאזרח מדינה זרה. במקרה כזה, בן זוג אחד יעבור למדינה בה מתגורר בן הזוג השני. ככל שייוולדו לבני הזוג ילדים הרי שעל פי אמנת האג, יראו את המדינה בה נולדו הילדים והתגוררו בה כ"מקום מגוריו הרגיל של הקטין". אם יעלו יחסי בני הזוג על שרטון, והאזרחית הישראלית תרצה לשוב עם ילדיה לארץ, הרי שבהעדר הסכמת האב היא לא תוכל לעשות זאת.
דוגמה נוספת ושכיחה מאוד, היא מעבר ("רילוקיישן") של בני זוג ישראלים למגורים במדינה זרה לרוב בעקבות עבודה של אחד מבני הזוג. גם אם הילדים נולדו בארץ, לאחר תקופה מסוימת של מגורים במדינה הזרה, תיתפס המדינה הזרה כ"מקום מגוריו הרגיל של הילד", ושוב אם יעלו היחסים על שרטון, עלול בן זוג אחד למצוא את עצמו מרותק למדינה הזרה, מבלי יכולת לשוב לישראל עם ילדיו.
פתרון יעיל קל וזול
הסכם טרום נישואין (במקרה של מעבר בעקבות נישואין לאזרח זר) או הסכם טרום מעבר (אם בני הזוג נשואים לפני המעבר), הם פתרון יעיל קל וזול למניעת בעיות סבוכות בענייני משמורת. המטרה העיקרית של ההסכם היא פתרון מבעוד מועד ובצורה חד משמעית של בעיית המשמורת כמו גם בעיות נוספות שעלולות לעלות במהלך פרידה.
הסדרה מראש תסייע לא רק בהשגת המטרה, אלא גם תחסוך ממון רב על ניהול הליכים משפטיים. ההסכם יכול להתייחס למגוון רחב של נושאים מלבד עניין המשמורת ובין היתר סוגיות רכוש, גט, מזונות ועוד.
הנה דוגמה מהחיים: א' אזרחית ישראלית הכירה את נ' אזרח אמריקאי בישראל. הם ניהלו מערכת יחסים קצרה, במהלכה נכנסה א' להריון. נ' חזר לארה"ב והקשר בין הצדדים התרופף. לאחר כארבע שנים בהן גידלה א' את הילדה בישראל, היא נעתרה להצעתו של נ' לבוא עם הקטינה לארה"ב ולנסות לחיות יחד כמשפחה. א' מכרה את כל רכושה ונסעה עם הילדה לארה"ב.
כשבוע לאחר בואה, נרשמו בני הזוג לנישואים, והקטינה נרשמה כאזרחית אמריקאית. חודש לאחר מכן, עלו היחסים על שרטון. נ' נהג באלימות כלפי א' והצליח להרחיק אותה מהקטינה. א' מצאה את עצמה אבודה במדינה זרה, בלי שפה או מעמד, מורחקת מהקטינה שהיא כל עולמה. א' נאלצה לשכור עו"ד מקומי ולנהל משפט שגבה את כל חסכונותיה והכניס אותה לחובות עצומים, על מנת שיתאפשר לה לחזור עם הקטינה לארץ.
את שברון החלום של א' לא ניתן היה כנראה למנוע, אבל הסכם בין בני הזוג על משמורת, שמאפשר לא' לחזור לישראל עם הקטינה ככל שהניסיון למגורים משותפים לא יצלח, היה מונע חודשים רבים מורטי עצבים ומאות אלפי שקלים על ייצוג משפטי שהחל בארה"ב וממשיך בארץ.
כל מערכת יחסים טוב שתהיה מגובה בהסכם למקרה של פרידה. במערכות יחסים בינלאומיות שהן מורכבות מאוד ובמיוחד בכל הקשור למשמורת, הסכם כזה הוא חובה.
* עו"ד קרנית וסלינג גפן עוסקת במשפט בינלאומי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.