במסגרת הליכי פשיטת רגל, נכה בעל אי כושר עבודה של 100% חויב בתשלום חודשי של 400 שקל לקופת הכינוס. בהמשך הופחת הסכום ל-100 שקל, אך לאחרונה בית המשפט העליון פטר אותו לחלוטין.
בית המשפט העליון קיבל את בקשתו של נכה בן 46, ופטר אותו מתשלום חודשי בסך 100 שקלים, אשר הוטל עליו במסגרת הליכי פשיטת רגל. פסק הדין ניתן מפי השופט נעם סולברג, בהסכמת השופט דוד מינץ והשופטת יעל וילנר.
מדובר בחייב שאינו עובד. הוא מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כבעל אובדן כושר השתכרות של 100%, וחי על קצבה חודשית בסך 3,208 שקל, וסיוע בשכר דירה בסך 770 שקל. בשנת 2018 נפתח הליך פשיטת הרגל בעניינו, ולבקשתו ניתן צו לכינוס נכסיו, במסגרתו הוא חויב לשלם 400 שקל כל חודש.
ביולי 2019 הוא הגיש בקשה לבטל לחלוטין את התשלום החודשי, בטענה שהקבצה החודשית אינה מספיקה לו על מנת להתקיים בכבוד. עוד הוא טען כי אין להטיל תשלום חודשי על מי שמקור הכנסתו היחיד הוא גמלאות ביטוח לאומי, המהווה זכות שאינה ניתנת להעברה.
בנובמבר 2019, לנוכח מצבו הרפואי והכלכלי ובהסכמת המנהל המיוחד בהליך, בית המשפט של פשיטת רגל הורה על הפחתת התשלום החודשי לסך של 100 שקלים כאמור. אולם בקשתו לביטול מוחלט נדחתה, בנימוק שהיעתרות לבקשה פירושה שהליך פשיטת הרגל לא יקנה לנושים אפילו לא את המעט בו חויב החייב.
על החלטה זו הגיש החייב בקשת רשות ערעור. המנהל המיוחד התנגד לבקשה, בטענה שלמרות נכותו, החייב מסוגל לעבוד, גם אם לתקופות קצרות, ולראייה הוא עבד בעבודות מסוימות.
בנוסף המנהל המיוחד טען כי החייב מתנהל בחוסר תום לב, בכך שהוא מפגר בתשלומים ומגיש דוחות חלקיים כך שקשה להתחקות אחר הכנסותיו.
להבטיח קיום בסיסי
אלא ששופטי העליון קבעו כי הדין עם החייב. השופט סולברג סבר שיש להבחין בין חייבים מחוסרי כושר השתכרות כמו החייב הנוכחי, שגמלת הביטוח הלאומי היא כל הכנסתו, לבין חייבים שיש להם הכנסה נוספת. לגבי האחרונים ניתן לראות את התשלום החודשי כמשולם מכספי אותה הכנסה ולא מהגמלה.
לעומת זאת, כאשר הגמלה היא ההכנסה היחידה, הרי שכל תשלום שיושת ישולם ממנה, דבר אשר לפי השופט מנוגד לחוק הביטוח הלאומי אשר סעיפים שונים בו באו להגן על כספי הגמלה, שתכליתה לספק אמצעי קיום בסיסיים והבטחת צורכי מחייה מינימליים.
לאחר שניתח את הסעיפים הרלוונטיים בחוק ובפקודת פשיטת רגל, השופט סולברג הבהיר כי "במצב שבו לחייב בפשיטת רגל אין כל הכנסה פרט לגמלה חודשית מהביטוח הלאומי, לא ניתן לחייבו לשלם תשלום עתי מכוח סעיף 111 לפקודה; לא ישירות מהגמלה, לא בעקיפין מהכספים המשתלמים לחשבונו." השופט אף הזכיר כי ממילא מדובר בסכומים נמוכים מאד כך שהתועלת לנושים תהיה מעטה.
בנוגע לטענה בדבר יכולתו של החייב לעבוד, השופט קיבל את הסברי החייב שטען כי נאלץ לעבוד כיוון שהגיע ל"חרפת רעב". "נוכח האמור, לא מצאתי כי יש להחזיק זאת כנגדו ולקבוע כי הוא בעל כושר עבודה, בניגוד לעולה מהחלטת המוסד לביטוח לאומי."
בכל הקשור לחוסר תום לב כביכול, השופט סולברג הבהיר כי הן אינן שייכות לבקשה הנדונה, וכי אם המנהל סבור שישנו פגם בהתנהלות החייב, עליו להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט של פשיטת הרגל.
- ב"כ המבקש: עו"ד דרור תאם, עו"ד הילה תמרי
- ב"כ המשיב 1: עו"ד רועי נירון
- המשיב 2: בעצמו
עו"ד רינה בר
עוסק/ת ב-
הוצאה לפועל
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.