אב לארבעה ערך צוואה חדשה, המתעלמת מצוואה הדדית שמנעה ממנו לגעת ברכוש של אשתו המנוחה. בדעת רוב נקבע שאין לבטל את צוואתו, אלא לתקנה בלבד
בני זוג ערכו צוואות הדדיות המגבילות האחד את השנייה מלהעביר את רכוש בן הזוג הראשון שנפטר. חרף זאת, אחרי פטירת האישה ערך בעלה צוואה חדשה בה חילק מחדש את העיזבון, לרבות זה של אשתו. שופט העליון אלכס שטיין סבר שטעות המנוח לחשוב שיכל להוריש את רכוש אשתו גוררת את בטלות צוואתו השניה, אך השופטים דוד מינץ וח'אלד כבוב קבעו, בדעת רוב, שיש לתקנה.
תחילת הפרשה במאי 1996, אז ערכו בני הזוג המנוחים צוואות הדדיות האחד לטובת השנייה, ולאחר מות שניהם - לארבעת ילדיהם בחלקים שווים. בשתי הצוואות נכתב שבן הזוג שייוותר בחיים "ינהל הכול כמו שייראה בעיניו - אבל לא להעביר שום דבר, רק אחרי פטירתו".
האישה היא שנפטרה ראשונה, במהלך אוקטובר 2017, כאשר בעלה לא שקט על השמרים וחודשיים בלבד אחרי מותה ערך צוואה חדשה המשנה את חלוקת הירושה: הוא ציווה את כל הרכוש, לרבות זה שירש מאשתו, לשתיים מבנותיו בלבד, זאת למעט כמה מאות אלפי שקלים אותם העניק לבנו ובתו הנותרים.
אחרי מות האיש, באפריל 2018, פצחו ארבעת האחים בהליכים משפטיים הנוגעים לירושת הוריהם. בעוד הזוכות בצוואה המאוחרת ביקשו לקיים אותה, אחיהן עתרו לבטלה ולאשר את הצוואות המוקדמות.
שתי הערכאות הראשונות, בית המשפט למשפחה והמחוזי, קיבלו את בקשת הזוכות בצוואה המאוחרת. נקבע שאביהן רשאי היה לשנות לשנות את הצוואה המוקדמת אחרי מות אשתו, לא רק ביחס לרכושו שלו, אלא גם ביחס לרכוש שירש ממנה. זאת, על רקע סעיף בצוואות ההדדיות שלפיו כל צד שומר לעצמו "את הזכות לבטל שטר צוואה זה, אם ארצה בכך, או לשנותו או להוסיף עליו".
מכאן בקשת הערעור שהגישו היורשים אשר קופחו בצוואה המאוחרת, לבית המשפט העליון.
מהפך
שלושת שופטי ההרכב הסכימו שבניגוד לפסקי הדין הקודמים, צוואת המנוח המאוחרת יסודה בטעות שלפיה הוא היה רשאי להוריש את רכוש אשתו, וזאת למרות הסעיף המגביל המפורש בצוואתה. המחלוקת בין השופטים הייתה בקשר לתוצאה של הטעות.
השופט שטיין, בדעת מיעוט, סבר שתוצאת הטעות היא ביטול צוואתו המאוחרת של המנוח לחלוטין. כפועל יוצא של האמור, הסביר השופט, יש לחלק את כלל הנכסים שהותירו אחריהם בני הזוג שווה בשווה בין ילדיהם, כפי שקובעות צוואותיהם ההדדיות.
לעומתו קבעו שופטי הרוב, מינץ וכבוב, כי אין הצדקה לבטל לגמרי את הצוואה המאוחרת, אלא יש לתקנה באופן שתתיישב עם איסור הורשת רכוש האישה. "במקרה שנמצאה טעות, דרך המלך אינה הכרזה על בטלות הוראת הצוואה, אלא תיקונה באופן שישקף את מה שהיה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות", כתב השופט מינץ.
בהקשר לכך צוין בפסק הדין כי המנוח בחר לנשל שניים מילדיו מרוב הרכוש, מכיוון שלא היה שבע רצון מהתנהלותם. בהתאם לכך, אם הוא היה יודע שהם עתידים לקבל נתח מירושת אמם, הוא לא היה מצווה להם דבר בצוואתו המאוחרת. בנסיבות אלה קבעו שופטי הרוב שיש לשכתב את הצוואה המאוחרת, באופן שכל רכוש המנוח יוענק לבנותיו ה"מועדפות", תוך ביטול הורשת הכספים לאחיהן.
התוצאה: בעוד עיזבון האם יחולק שווה בשווה בין האחים, רכוש האב יחולק רק לבנותיו ה"מועדפות".
- ב"כ המבקשת: עו"ד איתן שלו סולקין
- ב"כ המשיבות 1-2: עו"ד עדי אלאלוף
- ב"כ המשיב 3: עו"ד מיכל אופיר ועו"ד עינת אברהם הכהן
עו"ד עדי חן
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.