הערעור התקבל: רופאי "ברזילי" התרשלו כלפי אישה בהריון

רק לאחר שילדה, האישה אובחנה עם פקקת ורידים, המהווה מחלה מסכנת חיים. בשונה מבית משפט השלום, שופטי המחוזי שוכנעו כי ניתן היה לאבחן עוד לפני הלידה.

ביהמ"ש המחוזי בירושלים קיבל את ערעורה של אישה שסבלה מפקקת ורידים, וביטל את החלטת בימ"ש השלום בעיר, שלפני כעשרה חודשים דחה את תביעתה.        

השופטים רפאל יעקובי, אביגדור דורות ותמר בר-אשר, קבעו כי המדינה התרשלה באופן שהביא לכך שהמערערת סבלה מנזקים שיכלו להימנע.

האירועים אירעו בשנת 2010 כאשר המערערת – שהוגדרה כהריונית בסיכון גבוה בשל המטומה תת-שלייתית שגרמה לדימומים – אושפזה בשבוע ה-23 להריונה, בבית החולים "ברזילי". כארבעה שבועות לאחר מכן, היא ילדה בניתוח קיסרי.

בימים שלפני הלידה, המערערת התלוננה על כאבים במפשעה ובירך, ועל קשיים בהזזת רגלה. היא נבדקה על ידי רופאים בתחום הגינקולוגיה, האורתופדיה וכלי דם. רק לאחר הלידה אובחנה אצלה מחלת "פקקת ורידים" עמוקים גבוהה (DVT).

על רקע זה היא הגישה את תביעתה לפיצויים ממשרד הבריאות. המערערת טענה כי המעקב והטיפול בה היו רשלניים, בין היתר מאחר שלא בוצעו בדיקות "דופלקס" או MRI, שהיו יכולות להצביע על DVT. כמו כן, היא טענה כי לא בוצע מעקב ראוי אחר תלונותיה.

בנוסף נטען כי לא ניתנו לה טיפולים מניעתיים שמותרים בהיריון ואשר היו מונעים את הנזק, וכי הטיפול שניתן לה באמצעות קלקסן (תרופה לדילול הדם) היה במינון נמוך מהמינון המתאים ובאיחור.  

מנגד, המדינה טענה שהתנהלות הצוות הרפואי הייתה סבירה. בין היתר, נטען כי הסימפטומים מהם סבלה המערערת, מבחינת מיקום הכאב וסוג הכאב, אינם אופייניים לפקקת ורידים.

בית משפט השלום קבע כי מצבה של המערערת – היריון בסיכון עם דימום פעיל – הגביל את מרחב הפעולה של הרופאים בכל הקשור לביצוע בדיקות וטיפולים בבעיית הכאב במפשעה וירך. עוד צוין כי במקרים מסוימים רצוי להמתין מעט ולראות איך הדברים מתפתחים על מנת להגיע לאבחנה מדויקת יותר, ולא לשגות באבחנות או טיפולים מוטעים ומזיקים.

"עברו שמונה ימים(!)"

ואולם, שופטי המחוזי סברו אחרת. לאחר שהתעמקו בהתשלשלות האירועים וכן בחוות דעת רפואיות שהגישו הצדדים, השופטים הגיעו למסקנה שהיכולת של הרופאים לגלות את מחלת הפקקת, לא דרשה מהם מאמצים רבים או בלתי סבירים.

ברמה העובדתית, השופטים קיבלו את טענת המערערת שלפיה התלוננה על כאבים כבר ביום 8.9, כך שבית המשפט טעה כשקבע כי החלה להתלונן רק שלושה ימים לאחר מכן. "משמעות הדבר הינה כי מהמועד הראשון שבו התלוננה המערערת על כאבים במפשעה ועד אבחון המחלה ביום 16.9.2010 עברו שמונה ימים(!)", כתבו.

כמו כן, השופטים הבהירו כי העובדה שהמערערת נבדקה על ידי מומחה כלי דם רק שבוע אחרי תלונתה הראשונה, מבלי שבוצעה בדיקת דימות לאבחון פקקת ורידים, מהווה התרשלות.

קביעה זו התבססה על שלושה יסודות: העובדה שהמערערת השתייכה לקבוצת סיכון לפתח "פקקת ורידים", חומרת המחלה המהווה מחלה מסכנת חיים, וכן על הקלות והמהירות שבה ניתן לגלות אותה באמצעות בדיקת דופלקס.

השופטים הוסיפו כי "אילו התגלתה המחלה של המערערת בזמן, ניתן היה להעניק טיפול יעיל יותר לפקקת הורידים באמצעות תרופה נוגדת קרישה (קלקסן). מתן התרופה היה אמצעי זול ויעיל נגד המחלה ולמרות זאת הדבר לא נעשה וגם בשל כך התרשל המשיב".

התיק הוחזר לבית משפט השלום לקביעת גובה הפיצויים. המדינה חויבה לשלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 21,385 שקל.

• ב"כ המערערת: עו"ד עדי וייס                                  
• ב"כ המשיבה: עו"ד רפאל ר. גלס

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.