בימ"ש השלום בראשל"צ הכריע בשבוע שעבר בתביעה שהגישה הוצאה לאור שטענה כי קיבלה ממשרד התחבורה בלעדיות על הפצת שאלות לימוד. בפסק דין מקיף ביותר, השופטת קיבלה את התביעה חלקית.
התובעות – "בורסי הוצאה לאור" ו"בורסי חברה לספרי משפט" – הגישו בבימ"ש השלום בראשל"צ תביעה לצו מניעה ופיצויים בסך 500,000 שקל, נגד חברת "אילון נהיגה מתקדמת" וכן נגד עורך הספר ואשתו.
התביעה הוגשה בטענה להפרת "רישיון ייחודי" שהתובעות קיבלו מהמדינה מכח הסכם שנכרת בשנת 2004, בו הוענקה לכם הזכות להפיץ באופן בלעדי ספר שאלות למבחני הנהיגה העיוניים, מה שנקרא "מבחני תיאוריה".
בנקודה זו יש לציין כי הספר נכשל מבחינה מקצועית, כפי שציינה השופטת ד"ר איריס סורוקר, שדנה בתיק. בסוף 2008 משרד התחבורה הודיע לבורסי כי יש צורך בתיקון של שאלות, בעקבות תלונות וליקויים שנמצאו. אלא שבורסי לא ערכה את הספר מחדש, ובשנת 2009 משרד התחבורה הוציא בכוחות עצמו מאגר שאלות מתוקן, לאחר שההסכם עם בורסי הסתיים.
ונחזור לתביעה: התובעות טענו כי בשנים הרלוונטיות להסכם, הנתבעים העתיקו "אחד לאחד" שאלות ואיורים המופיעים בספר ההכנה, וכן הפיצו ומכרו ערכת לימוד שהפרה את זכויותיהן, כשידוע להם שהתובעות הן בעלות הרישיון הייחודי להפיץ את הספר.
התביעה אף הוגשה נגד ארגון מורי הנהיגה בישראל בטענה שנתן את חסותו ל"ערכת הלימוד המפרה", בכך שהמליץ לרכוש אותה.
מנגד, הנתבעים טענו בין היתר כי לתובעות אין זכות יוצרים בספר וכי לא ניתן להן רישיון ייחודי. בנוסף, הם הכחישו כי העתיקו חומר כלשהו.
הנתבעים אף הגישו תביעה נגדית, בה דרשו פיצוי בטענה שהתובעות התחייבו לתת להם בלעדיות להפצת הספר, אולם פעלו בניגוד להתחייבותן וחתמו על הסכם הפצה עם חברה אחרת.
שינויים קלים
לאורך כ-90 עמודים, השופטת סורוקר סקרה את הראיות וניתחה את העדויות, תוך השוואה מדוקדקת בין הספרים השונים ותיאור השתלשלות העניינים. בסופו של דבר, התביעה העיקרית התקבלה באופן חלקי.
השופטת פתחה והזכירה כי הגולל נסתם על הפרויקט של התובעות ללא תלות או קשר למעשי הנתבעים. ואולם, השופטת ציינה כי התובעות אכן קיבלו רישיון כמפיץ בלעדי, והגיעה למסקנה כי אכן הייתה העתקה מצד הנתבעים, אם כי בחלק קטן של שאלות ואיורים.
"אמנם, מדובר בתחום מקצועי מוגדר, ומלכתחילה אין לצפות בו לגיוון רב. עם זאת, השינויים הקלים בנוסחי השאלות, כמו גם בסידור התשובות והתמרורים תומכים בטענת התובעות, כי ספר בורסי עמד לנגד עיניו של הנתבע 2 שעה שחיבר את ספר אילון", קבעה השופטת.
השופטת הטילה את האחריות על אילון (הנתבעת 1) ועל עורך הספר (הנתבע 2)– כיוון שהיה הגורם הפעיל בחיבור ופרסום הספרים.
עם זאת, התביעה נדחתה נגד אשתו של העורך, כיוון שעצם היותה בעלת מניות בחברה ואשתו אינה מבססת חבות אישית. התביעה אף נדחתה נגד ארגון מורי הנהיגה, בנימוק שאין פסול בהמלצה מקצועית על ספר הלימוד של אילון.
בנוגע לגובה הפיצוי, השופטת הורתה לנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובעות 75,000 שקל ושכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%. בהקשר זה השופטת הבהירה כי ההפרה לא גרמה לתובעות להפסדים ולא הניבה רווחים לנתבעים. הסכום נפסק כפיצוי ללא הוכחת נזק, בגין עצם ההעתקה ללא רשות.
בתוך כך השופטת דחתה את התביעה הנגדית, בין היתר מאחר שהתשכנעה כי בין הצדדים לא נכרת אף הסכם מחייב.
- ב"כ התובעות: לא צוין
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ארז וייס, עו"ד שלומי אלוני ועו"ד ארז ללקין
עו"ד יואב סלומון
עוסק/ת ב-
קניין רוחני
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.