השופט ניצן סילמן קבע כי ההלכה המהפכנית אמנם לא מאפשרת כשלעצמה התערבות בסכומי המזונות, אולם הצדק וטובת הילדים מחייבים להקל על אבות שחולקים משמורת משותפת וחויבו במזונות גבוהים ביחס לאלה שנפסקים כיום.
בית המשפט למשפחה בקריות קיבל לאחרונה תביעה להפחתת מזונות שהגיש אב לשניים, והקטין את סכומי המזונות לילדיו בכ-90%, כך שמעתה ואילך הוא ישלם להם בסך הכל 340 שקלים. בפסק הדין החשוב של השופט ניצן סילמן נקבע כי בעקבות ההלכה החדשה מהקיץ הקודם, הרחבת הסדרי שהות עם הילדים מצדיקה התערבות בפסק דין של מזונות שניתן לפניה.
הורים לילדים בני 16 ו-13 התגרשו לפני כעשור. תחילה האם הייתה המשמורנית העיקרית אולם ב-2015 הורחבו זמני השהות של האב עם הילדים למתכונת של "אחריות הורית משותפת".
חצי שנה לאחר מכן דמי המזונות הופחתו קמעה לבקשת האב והועמדו על כ-3,000 שקל לחודש. אלא שכעבור חודשים ספורים יצאה ההלכה המהפכנית של בית המשפט העליון, ובעקבות זאת הגיש האב תביעה נוספת.
בתביעתו החדשה טען האב כי לאור ההלכה שמטילה אחריות כלכלית שווה על הורים לילדים מעל גיל 6 במשמורת משותפת יש לו סיבה טובה לשלם פחות.
ראשית, בנו הבכור נמצא אצלו כ-85% מהזמן – כך שהוא ממש מממן אותו בפועל. שנית, הוא טען שכיום האם מתגוררת עם בן זוג כך שהנטל הכלכלי שלה קטן לעומת מצבה אחרי שהתגרשו.
באחת ההחלטות החשובות שיצאו בעת האחרונה בסוגיית מזונות ילדים הורה השופט סילמן על הפחתה משמעותית במזונות שמשלם האב.
לצורך בהירות הדברים נציין כי הורה שמבקש לשנות מזונות שנקבעו בפסק דין חייב להוכיח מה שנקרא "שינוי נסיבות מהותי". כלומר, שאירע שינוי משמעותי ביותר שמצדיק חישוב מחודש של סכומי המזונות. הנטל שהעמידה הפסיקה להוכחת שינוי שכזה היה כבד ביותר.
שביל הזהב
השופט סילמן תהה האם ההלכה החדשה נחשבת כשלעצמה ל"שינוי נסיבות מהותי" ולאחר סקירת עמדות השופטים השונים בבתי המשפט למשפחה הציע השופט את גישת "שביל הזהב".
לפי המתווה שהציע סילמן, ההלכה לא נחשבת לשינוי נסיבות כשלעצמה אולם בניגוד לשינוי המהותי שנדרש עד היום, די בהוכחת מפנה קל בחיים כדי להצדיק התערבות במזונות.
באופן הזה, ציין השופט, יימנע תשלום כפול מאבות שנושאים באחריות הורית שוויונית ונדרשים לממן את הילד גם כשהוא אצלם מעבר למזונות שמשולמים לידי האם. כמו כן, תימנע האפליה בין "אבות דור א'" – שחויבו במזונות אחרי ההלכה לבין "אבות דור ב'" שחויבו לפניה.
מכאן עבר השופט ליישום גישתו על המקרה הנוכחי. לקביעתו, המעבר של הבן למגורים יצר מציאות שבה "האב נושא בעיקר החיובים עבור הבן ועדיין נדרש לשאת במזונות; עוול זה מצדיק לראות בהרחבה של חלוקת הזמנים... כשינוי נסיבות".
לגבי המגורים המשותפים השופט קבע כי גם אם לפני ההלכה מגורים עם בן זוג לא נחשבו לשינוי נסיבות, כיום אפשר לראות בכך כעילה להתערבות במזונות משום שנכנס לתמונה מפרנס נוסף שמפחית את עלויות המגורים וההוצאות – מה שמותיר, במקרה הזה בידי האם, יותר הכנסה פנויה למימון הילדים.
בהמשך השופט ערך חישוב של צרכי הילדים ביחס לרמת ההשתכרות של ההורים וחלוקת זמני השהות, והעמיד את סכום המזונות המעודכן לשני הילדים על 340 שקל לחודש סך הכל. לא נפסקו הוצאות.
עו"ד עינב דהן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.