אישה תבעה את שכניה בטענה כי הם השתלטו על החצר המשותפת. בית המשפט הורה לנתבעים להסיר את הגדר והשער שבנו ולפצות את התובעת.
השופט עמית יריב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה בעלת דירה בתל אביב נגד שכניה. הוא קבע שהשכנים חסמו שלא כדין את הגישה לחצר הבניין המשותפת והפכו אותה לחצר פרטית. טענת הנתבעים כי החצר הוצמדה לדירתם באופן היסטורי נדחתה בהעדר הוכחה. הם ישלמו לשכנה דמי שימוש ראויים.
התובעת סיפרה שהיא גרה בדירה בקומה השנייה בבניין בן שתי קומות בעיר. הנתבעים הם בעלי הדירה בקומת הקרקע ובבניין שלושה דיירים בסך הכל.
לטענתה, הנתבעים, שרכשו את דירתם ב-2015, השתלטו על שטח מהחצר הקדמית של הבניין המהווה רכוש משותף של כלל בעלי הדירות. היא ציינה שהנתבעים הרחיבו פתח בקיר החיצוני של הבניין כך שכיום יש יציאה ישירה מדירתם אל החצר.
היא הוסיפה כי הנתבעים ריצפו את השטח היוצא מדירתם בריצוף קרמי, בנו חומה בגובה 2.5 מטרים השוללת את יכולתה להשתמש בחצר ובשאר השטח בנו סיפון עץ (״דק״) במקום דשא וצמחייה.
התובעת סיכמה כי מדובר בהסגת גבול כלפיה ועל הנתבעים לפנות את השטח לשלם לה דמי שימוש.
הנתבעים טענו מנגד כי החצר הקדמית שימשה מאז הקמת הבניין ולמעלה מארבעים שנה את בעלי הדירה בקומת הקרקע. הסכמה רבת שנים זו יצרה מעין מצג לפיו הם מורשים לעשות שימוש ייחודי בשטח.
לחילופין הם טענו כי בין הצדדים חלים הסכמי חלוקה באשר לחלוקת השטחים המשותפים והצמדת החצר הקדמית לדירתם. לדבריהם, בשל יחסי אמון וערבות הדדית לא פעלו הבעלים המקורי של דירתם לרישום ההסכם בטאבו.
עוד לטענתם, הסיבה המרכזית שבגינה רכשו את הנכס הייתה שמדובר בדירת קוטג׳ ״צמוד קרקע״ על כל המשתמע מכך, כך שהנכס כולל חצר צמודה.
קרקע לא צמודה
השופט עמית יריב מבית משפט השלום בתל אביב ציין כי בהליך שהתקיים אצל המפקחת על הבתים המשותפים הנתבעים הודו שהחצר היא רכוש משותף. עם זאת, בהליך הנוכחי כשהנתבע נשאל האם יש לו בעיה כי התובעת תיכנס לחצר הוא השיב ״זה חלק מהדירה שלי״.
עוד ציין השופט כי אין מחלוקת שהנתבעים עושים שימוש ייחודי ובלעדי בחצר, באופן השולל את יכולתם של יתר הדיירים לעשות שימוש בשטח זה.
לדבריו, הנתבעים לא יכולים להעיד על ״הסכמות״ לעניין השימוש בחצר שהושגו קודם לכניסתם לדירתם. בכל מקרה, גם אם הייתה רשות שימוש בשטח שהוענקה לבעל הדירה הקודם, מדובר בזכות אישית שאינה ממשיכה לחול ביחס אליהם.
עוד כתב השופט כי בתקנון הבניין אין זכר להצמדה או לשימוש ייחודי בחצר. זאת ועוד, בהסכם המכר עליו חתומים הנתבעים נאמר במפורש כי ידוע להם ששטח הקרקע שמסביב לדירה אינו בבעלות המוכר.
בתוך כך השופט הבהיר כי הביטוי ״צמוד קרקע״ משמעותו נכס הבנוי על הקרקע ולא בהכרח נכס שאליו צמודה קרקע.
בנסיבות אלה קבע השופט כי החצר היא חלק מהרכוש המשותף ועל הנתבעים להסיר כל חסימה או גדר שמונעת מעבר חופשי.
עוד חייב אותם השופט בתשלום דמי שימוש ראויים לתובעת, בסך של 17,735 שקל, בתוספת הוצאות בסך 10,000 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 30,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד גיא הרשקוביץ, עו"ד רבקה חגי
- ב״כ הנתבעים: עו"ד ערן בן-עזרא
עו״ד נחום שר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.