בנק לאומי טען כי החייב, שהלך לעולמו לפני כעשור, העביר לגרושתו דירה במרמה, במטרה להבריח את נכסיו. בית המשפט הבהיר כי האישה וילדיה אינם שותפים לחובות המנוח, ודחה את בקשת הבנק למכור את הדירה.
בנק לאומי פתח נגד החייב תיק בהוצאה לפועל בשנת 2000 ותכנן לכסות את חובו, באמצעות מכירת דירתו שבקרית אתא. חמש שנים לאחר מכן החייב נפטר מבלי שהחזיר את חובותיו.
נקלעתם לחובות?
פנו ל-עורך דין הוצאה לפועל
לימים התברר כי מספר חודשים לפני מותו, הוא חתם על הסכם גירושים, בו ויתר על חלקו בדירה לטובת גרושתו, המתגוררת בה יחד עם ילדיהם המשותפים.
עם זאת, האישה מעולם לא פעלה לשינוי הבעלות על הדירה במרשם המקרקעין, ובשנת 2013 פנה הבנק לבית משפט השלום בחיפה בתביעה לפירוק השיתוף בדירה לצורך כיסוי החוב.
התובעים טענו שהסכם הגירושים חסר כל תוקף, מכיוון שהיה פיקטיבי ונועד להבריח מהבנק את הנכס המשמעותי היחיד שנותר לחייב. לדברי הבנק, העובדה שהאישה לא פעלה לשינוי הרישום מחזקת את דבריהם.
התובעים הוסיפו שגם אם ייקבע כי הדירה שייכת לאישה, יש לראות בה כשותפה מלאה לחובות המנוח, מכיוון שהם ניהלו משק בית משותף בתקופה הרלוונטית.
האישה דחתה את טענות התובעים, וציינה שהיא והמנוח נפרדו שנים רבות לפני שחתמו על ההסכם, כך שאינה יודעת דבר על חובותיו.
בנוסף, היא הגישה ראיות לכך שהיא זו שמימנה את רכישת הדירה ושילמה את המשכנתא. עוד היא טענה שטרם פטירתו המנוח היה חייב לה כ-268 אלף שקל עבור תשלומי מזונות – חוב שגובר על חובו לבנק.
לסיכום, האישה טענה כי אין לה דירה אחרת וכי היא והילדים נמצאים במצוקה כלכלית, כך שהוצאתם מהדירה תותיר אותם ללא קורת גג.
בתגובה, טען הבנק כי שווי חלקו של המנוח בדירה עומד על כ-600,000 שקל, שיכולים לשמש גם לסילוק חובותיו וגם למימון מקום מגורים ראוי לאישה וילדיה.
טענה חמורה שלא הוכחה
השופט הבכיר יעקב וגנר דחה את טענת הבנק לפיה הסכם הגירושים נחתם במסגרת "תכנית זדונית" להברחת נכסים. טענת התרמית, הדגיש השופט, היא טענה חמורה ופוגענית שדורשת הוכחות חותכות – שהבנק לא הציג.
בתוך כך השופט ציין כי האישה הוכיחה שהיא והחייב המנוח נפרדו עוד לפני החתימה על ההסכם, ועל כן החוב לבנק הוא חוב אישי, שלו בלבד.
השופט הוסיף עוד כי במקרה כזה, שבו מדובר בדירת המגורים של הגרושה וילדיה, חוק הגנת הדייר ממילא מקנה להם את זכות להישאר בדירה. המשמעות היא, כי גם אם היה נקבע כי מחצית מהזכויות עדיין שייכות למנוח וניתן למכור את חלקו, הדירה תימכר כ"תפוסה", מה שייפגע משמעותית בשוויה.
בהתחשב במצב זה, ובכך שהאישה הוכיחה שנשאה בתשלומים השונים עבור הדירה, וכן בזכותה לתבוע החזרי משכנתא ומזונות מעיזבון המנוח, למעשה לא תצמח כל תועלת ממשית ממכירת הדירה – לא לבנק ולא לאישה.
לפיכך, השופט החליט לדחות את התביעה, וחייב את התובעים לשאת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 שקל.
* עורך דין ארבל עזריה עוסק בדיני פשיטת רגל
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.