חקלאים שחכרו מגרשים ממינהל מקרקעי ישראל, הופתעו לגלות שגם לאחר כ-40 שנה המינהל לא רואה בהם כבעלי זכויות. בתביעה שהגישו נגדו הם טענו, כי אף שלא חתמו על חוזה, יש לראות בהם בעלי זכות חכירה. הפעם המינהל הוא שהופתע מהחלטת ביהמ"ש.
בתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת החכיר מינהל מקרקעי ישראל שטח חקלאי של כ-304 דונם לאגודה השיתופית החקלאית (בשמה דאז "נחלות") שהוקצה לחברי האגודה. אלא שכ-40 שנה לאחר מכן הסתבר לאחד החקלאים שהמינהל לא רואה בו כלל כבעל זכויות בקרקע.
לטענת החקלאי ורעייתו, בינואר 1977 הם הוזמנו למשרדי המינהל כדי לחתום על חוזה חכירה של מספר מגרשים לתקופה של 49 שנים, אך בסופו של דבר החוזה לא נחתם כיוון שהפקידה לא מצאה אותו. ומאז, על אף שהבטיחה לקבוע עמם פגישה נוספת, הפגישה מעולם לא נקבעה והחוזה לא נחתם בפועל.
ב-2005 העבירו בני הזוג את הטיפול במגרשים לבנם. במסגרת זו הם ביקשו לקבל את העתקי החוזים הלא-חתומים, אך במינהל הודיעו להם שאין להם שום זכויות בקרקע. זאת, על אף שמאז ועד היום הם מחזיקים בחלקות ומעבדים אותן, והמינהל מעולם לא פנה אליהם בנושא.
לטענת התובעים, אף שחוזה החכירה אינו חתום, הוא מחייב לכל דבר, משום שכל התנאים שלו התקיימו: החוזה כולל את מלוא הפרטים, הייתה גמירות דעת בהצעת המינהל להחכיר להם את המגרשים, והם קיבלו את ההצעה כשהגיעו למשרדים על מנת לחתום על החוזה.
הם אמנם הודו שלא שילמו את דמי החכירה, אך לטענתם מדובר בפגם טכני בלבד הנובע מהתרשלות המינהל, שלא טרח לשלוח להם דרישת תשלום.
לעומת זאת, טען המינהל כי התובעים לא הודיעו על שקיבלו את הצעת ההחכרה מצידו ולכן היא פקעה בחלוף הזמן. עוד נטען שאם החוזה לא נחתם אז הוא לא נכרת.
כמו כן נטען, שלתובעים אין זכויות בקרקע, כיוון שלא שילמו את דמי החכירה והעובדה שהם מחזיקים בקרקע לא משנה זאת.
החוזה בוצע בפועל
השופטת יעל וילנר קבעה, כי החוזה עם המינהל תקף ומחייב. לשיטתה, הצעתו המפורטת של המינהל התקבלה על ידי התובעים ועצם הגעתם לחתום על החוזה מעידה על כך. בנוסף, התובעים ביצעו את החוזה בפועל: הם ראו עצמם כחוכרי המגרשים, החזיקו בהם ועיבדו אותם במשך כל השנים. העובדה שהמינהל לא התנגד לכך, קבעה השופטת, מלמדת על שהתייחס לתובעים כבעלי זכויות החכירה ומעידה על ביצוע החוזה בפועל גם מצדו.
עוד לפי השופטת, החכרת הקרקעות הכוללת לאגודה הייתה עסקה גמורה מבחינת המינהל, ומשהשלים את חתימת החוזים מול יתר חברי האגודה, מלבד התובעים, התנערותו מהחוזה הבודד מהווה חוסר תום לב.
עם זאת, השופטת קבעה שגם התנהגות התובעים לוקה בפגמים, שכן לא יעלה על הדעת שלא שילמו את דמי החכירה רק משום שלא הגיעו דרישות התשלום. משכך, התובעים הם אמנם בעלי זכויות החכירה בחלקות, אך יהא עליהם לשלם את מלוא דמי החכירה. לא נפסקו הוצאות.
אמנם חוק המקרקעין דורש מסמך בכתב בעסקאות מקרקעין, אך אין זה אומר שמסמך כזה תקף רק אם חותמים עליו. ישנם מקרים, כמו שניתן לראות, בהם חוזה יחייב את הצדדים גם ללא חתימתם.
ב"כ התובעים: עו"ד א. רוט
ב"כ הנתבע: עו"ד ס. מצא מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)
* עו"ד גד שמגר עוסק בדיני מקרקעין ובדיני חוזים.
**הכותב לא ייצג בתיק.
***המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.