העובדים לא קיבלו תשלום הולם על שעות נוספות וקוזזו משכרם ימים שבהם המעסיקה לא מצאה להם עבודה. טענותיה כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל עליהם ושהם היו עובדים יומיים נדחו לחלוטין.
בית הדין לעבודה בחיפה קיבל לאחרונה את רוב תביעתם של שלושה נהגי הסעות שזכויותיהם נפגעו לאורך שנות העבודה משום שלא קיבלו שכר מלא על שעות נוספות ואף קוזזו מהם כספים על ימים שבהם חברת ההסעות "שחר צח" לא הצליחה להשיג להם עבודה. בסך הכל חויבה המעסיקה לשלם לשלושתם יותר מ-140 אלף שקל.
תביעותיהם של שלושת הנהגים – ששניים מהם התפטרו עקב הפגיעה בזכויותיהם (העובד השלישי פוטר) – הוגשו באמצעות עו"ד רענן פרפרי בשנים 2012-2013.
התובעים טענו כי בשלב מסוים החברה הפכה אותם לפתע לעובדים יומיים והחלה לקזז מהם ימי חופשה וימי היעדרות בימים שלא סופקה להם עבודה. לטענתם הדבר נעשה בניגוד לחוק ולמעמדם בפועל כעובדים במשרה מלאה, והשליך על ימי החופשה והשעות הנוספות שהיו זכאים להם.
עו"ד וג'די אבו אלהיג'א טען בשם הנתבעת כי פעלה כחוק וכי התביעות הוגשו בחוסר תום לב. לטענת החברה, התובעים היו עובדים יומיים והם אף חתמו על מסמך שמאשר זאת.
עוד נטען בין היתר כי מאחר שאי אפשר היה לפקח על עבודת הנהגים, שהסתובבו ברחבי הארץ, חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל עליהם ולכן הם לא זכאים לתשלום עבור שעות נוספות. הנתבעת טענה עוד כי מתכונת השכר שלהם הייתה גלובאלית בדיוק מהסיבה הזו.
תשלום גלובאלי – רק בהסכמת העובד
אלא שהשופטת מיכל פריימן הבהירה כי עצם העבודה מחוץ למשרדים לא שוללת את האפשרות לפקח על שעות העבודה. במקרה הנוכחי העובדה שהנתבעת קבעה את סידור העבודה החודשי והתקינה באוטובוסים טכנוגרף, מירס או איתוראן בהחלט ניתן היה לפקח על עבודת התובעים. על כן, חוק שעות עבודה ומנוחה חל והתובעים זכאים לתשלום על שעות נוספות.
השופטת הוסיפה כי לא מקובלת עליה הטענה שהעובדים הסכימו לתשלום שכר גלובאלי שכולל גם שעות נוספות. ראשית, משום שלא הוכח כי העובדים הסכימו לכך מדעת ושנית משום שבפועל הם לא קיבלו את התשלום שמגיע להם מכוח החוק.
לפיכך השופטת חייבה את הנתבעת לשלם לתובעים הפרשי שעות נוספות בהתאם לתחשיבים שהגישו.
בהמשך השופטת פסקה לתובעים החזרים על ימי היעדרויות שקוזזו מימי החופשה שלהם ומשכרם שלא כדין. בכך, השופטת דחתה את טענת החברה כי היו עובדים יומיים. השופטת קבעה התובעים היו עובדים חודשיים וכל מטרת הנתבעת בהפיכתם ל"עובדים יומיים" הייתה לחסוך תשלום על ימי עבודה שלא הייתה מסוגלת לספק.
בהמשך השופטת בחנה את הזכויות הפרטניות של כל אחד מהתובעים. לשניים מהם היא פסקה פיצויים פיטורים אף שהתפטרו מרצונם. זאת, משום שהאחד התפטר עקב הפגיעה המתמשכת בזכויותיו והשני מפאת בעיות רפואיות.
העובד השלישי פוטר וזכה בהפרשי פיצויי פיטורים אם כי השופטת דחתה את דרישתו לפיצוי על אי-עריכת שימוע ואף הורתה לקזז מהפיצויים את ימי ההודעה המוקדמת שלא עבד בהם.
בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לשלושתם כ-138 אלף שקל בנוסף להוצאות משפט של 3,000 שקל ושכ"ט עו"ד של 8,500 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.