מאת: עו"ד דניאל תמיר
לפסק הדין בעניין שיכון דיירים בע"מ נ' ימיני
אחד הדיירים בבניין ששופץ במסגרת הסכם קומבינציה, לא שילם לקבלנית את התשלום הראשון עבור דירתו החדשה והמורחבת. הקבלנית טענה שמדובר בהפרה יסודית, המזכה אותה בביטול ההסכם. העליון חשב אחרת, אך עדיין הצהיר על בטלותו. מדוע?
דיירי בניין מגורים בחולון חתמו על הסכם קומבינציה עם חברה קבלנית, בו נקבעו התנאים לפינוי הבניין ולרישום זכויותיהם בדירות החדשות. בהתאם לחוזה הפרטי של אחד הדיירים עם החברה, נקבע שתמורת דירתו בת ה-3.32 חדרים יקבל דירה בת 4 חדרים, עבורה יוסיף עוד 187 אלף שקל בשלושה תשלומים שווים, שהראשון ישולם עם קבלת היתר הבנייה.
בעקבות שינוי התב"ע בשכונה החליטה הקבלנית, על דעת עצמה, להגדיל את שטחן של חלק מהדירות בפרויקט ודרשה מהדיירים לשלם סכומים נוספים מעבר לסכומים שהוסכמו. הדייר האמור סירב ובמסגרת הליך בוררות בין הצדדים נפסק, שהקבלנית הפרה את ההסכם, ולכן אין לחייב את הדייר לשאת במלוא הסכום הנוסף הנדרש. נקבע, כי הדייר ישלם רק 30% משווי החדר שנוסף לדירתו.
אלא שביום שניתן פסק הבוררות, אוקטובר 2011, הודיעה החברה לדייר כי כבר הפר את ההסכם שכן עדיין לא העביר לה את התשלום הראשון, שאמור היה להיות משולם עוד ב- 2009. החברה דרשה את התשלום כולל ריבית והצמדה, אך הדייר עיכב את התשלום. משכך, החברה פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את ההסכם עמו, אך תביעתה נדחתה.
החברה ערערה לבית המשפט העליון, בטענה שאי-העברת התשלום במועדו מהווה הפרה יסודית, המזכה אותה בביטול ההסכם ובפיצוי המוסכם.
המשיב טען, כי התמורה היחידה לה זכאית החברה בגין איחור בתשלום היא עיכוב במסירת הדירה ומכירתה לצד שלישי בחלוף המועד שנקבע בהסכם, וטרם חלף בעת הגשת התביעה. עוד טען, כי ניסה להעביר למערערת את התשלום אבל היא מנעה ממנו את האפשרות לעשות כן.
לא רציני
השופט צבי זילברטל קבע, כי היה על הדייר להעביר זה מכבר את התשלום הראשון, שלא עמד במחלוקת, והתעלמותו מחובתו מהווה הפרה של החוזה, מכוחה רשאית המערערת לבטלו בהתאם לחוק החוזים.
גם אם אכן סוכלו ניסיונות הדייר לשלם למערערת - טענה שלא הוכחה - היה עליו לנקוט בפעולות אקטיביות על מנת להבהיר את רצינות כוונותיו כלפי ההסכם, ומשהדבר לא נעשה - הוא נחשב כמי שהפר את ההסכם.
עם זאת, מכיוון שהתנהגותה השאננה של החברה אפשרה למשיב לא לשלם לה במשך זמן ניכר, הרי שלא ראתה במועדי התשלום את עיקרי ההסכם ולכן הפרתו אינה בגדר הפרה יסודית, כהגדרתה לפי ההסכם, ולכן היא לא זכאית לפיצוי המוסכם.
מאחר שהבניין החדש כבר נבנה, קבע השופט, כי לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו בדרך של השבת הדירה המקורית למשיב, ומשכך תוצאת ביטול ההסכם תהא, כי המערערת תשלם למשיב את שווי דירתו המקורית ותהא בעלת הזכויות בדירתו.
השופטים ניל הנדל ואסתר חיות הצטרפו לפסיקה, והמשיב חויב בשכר טרחת עורכי דינה של המערערת בסכום של 25 אלף שקלים.
על אף שפסק הדין פתלתל במידת מה, ניכר שהוא מבקש להשיג תוצאה מאוזנת והוגנת ולא עוסק רק בקביעת הלכה חדשה. ובכל זאת, אנו למדים ממנו, שוב, על חשיבות "תום הלב" בכלל ובהסכמים בפרט.
בית המשפט ציין, ששני הצדדים 'אינם טלית שכולה תכלת': המשיב- 'ניצל' טעות של הקבלנית שלא ביקשה ממנו רשות להגדיל את הדירה. בעקבות התערערות היחסים, הקבלנית, מצידה, חיפשה ומצאה עילה לביטול ההסכם, אף שבתחילה הייתה דווקא גמישה בכל הקשור למועד התשלום. המסקנה: כדאי לנהוג בהגינות האחד כלפי השני, ולא לנצל מיד טעות של האחר.
לפסק הדין בעניין שיכון דיירים בע"מ נ' ימיני
* עו"ד דניאל תמיר עוסק בדיני מקרקעין
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.