הקיבוץ הפסיד: יורשי חבר ערירי יוכלו להשתתף בהליכי שיוך

במקור המנוח ציווה את זכויותיו בדירה לחברו, וזה הוריש אותן לילדיו. אלא שמכתב שהשאיר אחריו המנוח גרם לבלבול לגבי כוונותיו, מה שאילץ את היורשים להילחם בקיבוץ על זכויותיהם.

בית המשפט המחוזי בחיפה הכריע לפני כשלושה שבועות בסכסוך שהתגלע בין יורשי דירה בקיבוץ מעיין צבי, לאחר שהקיבוץ התכחש לזכויותיהם וטען כי חבר הקיבוץ שהוריש אותה התכוון שהיא תעבור לידיו. השופטת תמר שרון נתנאל לא שוכנעה בכך, ולמורת רוחה של ההנהלה קבעה כי היורשים זכאים להצטרף להליך שיוך דירות בקיבוץ.

בדצמבר 2003 קיבוץ מעיין צבי הופרט והחל לאפשר לחבריו לצבור נכסים, ובמסגרת זו שיוכו הדירות בקיבוץ לחבריו.

5 שנים אחר כך, חבר קיבוץ ערירי ערך צוואה והוריש במסגרתה את הזכויות בדירתו לחברו – גם הוא חבר הקיבוץ. לימים, השניים נפטרו.

ב-2016 ילדיו של החבר ביקשו להירשם להליך שיוך הדירות כדי שיוכלו לממש את הזכויות שקיבלו בירושה מאביהם אך בקשתם סורבה.

הסברו של הקיבוץ היה כי חרף האמור בצוואתו, בעל הזכויות המקורי – חברו של אביהם – השאיר מכתב שבו ויתר על זכותו לקחת חלק בהליך השיוך והותיר את הדירה בידי הקיבוץ.

אלא שהיורשים לא ויתרו ובאוגוסט אותה השנה תבעו את הקיבוץ. בתביעה הם טענו בין היתר כי יש לכבד את הצוואה ולהעדיף אותה על פני אותו מכתב. בנוסף הם ביקשו לקבל מהקיבוץ תשלום עבור השימוש שהוא עשה בדירה הזו מאז מותו של המצווה.

מנגד, הקיבוץ טען שהמנוח היה "אידאולוג" שלא האמין בהפרטה ובהליך השיוך ולכן ויתר על זכויותיו. כהוכחה, צוין כי גם שנים אחרי עריכת הצוואה הוא סירב להצטרף להליכי השיוך. עוד נטען כי מאחר שבמכתב הוא ויתר על זכויותיו בדירה הוא לא יכול היה להוריש אותן.

לא היה מודע להשלכות

כדי להכריע בסכסוך, השופטת שרון נתנאל בחנה תחילה האם המצווה אכן ויתר על האפשרות להוריש את זכויותיו בדירה לאבי התובעים.

השופטת קבעה כי מאחר שבמכתבו המנוח ויתר על זכויות משמעותיות ומהותיות בנכס נדל"ני היה על הקיבוץ לברר עמו לעומק האם הוא מבין את השלכות מעשיו לפני שהסיר אותו מרשימת המשתתפים בהליכי השיוך.

השופטת הוסיפה כי העובדה שבאותו המכתב המנוח ציין שערך צוואה שהופקדה בכספת של הקיבוץ מעידה כי הוא לא היה מודע לכך שהוויתור האישי שלו משליך על הוראות הצוואה וזכויות היורשים על פיה.

לבסוף השופטת קבעה כי "ההנחה היא שהוראות הצוואה מבטאות את רצונו האחרון של המנוח", ולכן הודעת הוויתור לא תקפה.

לפיכך נקבע כי התובעים ירשו את הזכויות בדירה כדין וזכאים להצטרף להליך השיוך.

באשר לדמי השימוש, התובעים לא ציינו סכומים ספציפיים ולכן השופטת מחקה את בקשתם תוך שאפשרה להם להגיש תביעה נפרדת בעניין.

הקיבוץ חויב לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 15,210 שקלים בתוספת הוצאות משפט.

• ב"כ התובעים: עו"ד מקרקעין הראל טיקטין
• ב"כ הנתבע: עו"ד יצחק פינק

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.