התביעה התקבלה חלקית ונקבע כי הוא זכאי לשכר של רב עיר. עמדת המשרד לשירותי דת לפיה הוא לא זכאי משום שהממשלה לא הקימה ביישוב מועצה דתית – נדחתה
בית הדין לעבודה בבאר שבע הורה לאחרונה למשרד לשירותי דת לשלם לרב של היישוב עומר שכר שווה לזה שמקבלים רבי ערים ברשויות מקומיות שבהן פועלת מועצה דתית. בפסק הדין נדחתה עמדת המדינה שלפיה שכרו צריך להיות נמוך יותר מאחר שבעומר אין מועצה דתית וטבלאות השכר שנקבעו לרבני ערים חלות רק על רשויות שבהן פועלת מועצה כזו. הובהר כי הרב הוכר רשמית במעמד של "רב עיר" ואין כל הצדקה לפגוע בזכויותיו רק משום שלא הוקמה ביישוב מועצה דתית.
התובע מכהן כרב היישוב עומר מאז 1975. עד 2007 הוא לא היה זכאי להכרה כרב עיר לפי תקנות מ-1974. אלא שב-2007 נכנסו לתוקף תקנות חדשות שקבעו כי כל רב שמכהן יותר מ-5 שנים ברשות ללא מועצה ייחשב לרב עיר.
ב-2014 הוא הגיש את התביעה נגד המשרד לשירותי דת בטענה שלמרות העובדה שלפי התקנות מ-2007 הוא נחשב ל"רב עיר" – שולם לו שכר נמוך מזה שמגיע לרב עיר ברשות מקומית בסדר הגודל של עומר.
בפסק דין שניתן בבית הדין לעבודה בבאר שבע ב-2016 זכה התובע בהכרה כרב עיר ונקבע כי סוגיית השכר מצריכה בירור עומק לנוכח העובדה שהמדינה לא פרסמה תנאי שכר לרבנים שמכהנים ברשויות שאין בהן מועצה דתית. במרץ האחרון דחה בית הדין הארצי לעבודה ערעור שהגישה המדינה על פסק הדין וההליך הוחזר לבית הדין בבאר שבע לצורך דיון בגובה השכר.
התובע טען כי הוא זכאי לשכר זהה לזה שמקבל רב עיר ביישוב עם מועצה דתית שיש בו מספר תושבים דומה לזה של עומר. בהתאם לכך, הפרשי השכר המגיעים לו, כולל קרן השתלמות, פנסיה תקציבית, תוספת ותק ופיצויי הלנה מגיעים לסכום של 1,646,000 שקלים.
המשרד לענייני דת טען מנגד כי ההכרה במעמדו של התובע לא משפיעה על השכר כיוון שאין אפשרות להחיל עליו טבלאות שכר שמתייחסות לרשויות שבהן פועלת מועצה דתית. המשרד הוסיף כי השכר של התובע צריך להיות נמוך יותר בין היתר כיוון שלא ביצע עבודה זהה לזו של רבי ערים שבהן יש מועצה.
המדינה הפרה את החוק
אלא שסגן נשיא בית הדין לעבודה בבאר שבע צבי פרנקל קבע כי העובדה שלא הוקמה בעומר מועצה דתית לא מצדיקה לפגוע בזכויותיו של התובע.
ראשית, משום שאין תקנות שקובעות תנאי שכר שונים לרב ביישוב ללא מועצה דתית ובתקנות הקיימות אין תימוכין לגישת המדינה.
שנית, משום שלא הוכח שהתובע מבצע תפקידים שונים ופחותים מאלה של רב בעיר שיש בה מועצה. בהקשר הזה השופט הדגיש כי המשרד לענייני דת לא הגיש רשימת הבדלים מפורטת בין תפקידי התובע לבין תפקידו של רב בעיר עם מועצה דתית, למרות קביעה מפורשת של בית הדין הארצי. בנוסף הודגש כי המדינה – שלא הגדירה את תנאי ההעסקה של התובע – הפרה בכך את חוק הודעה לעובד.
לפיכך נפסק כי התובע זכאי לקבל שכר של רב עיר מ-2007 בהתאם לטבלאות השכר הרלוונטיות. בצד זאת, נדחו תביעותיו לקרן השתלמות, לפנסיה תקציבית לפיצויי הלנת שכר ולתוספת ותק. המדינה תבצע את התחשיבים הדרושים ותשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין של 8,500 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד לענייני עבודה שרה זינו-אמוראי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד מור שלמה מכטה מפרקליטות מחוז דרום - אזרחי
עו"ד מוסא דקה
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.