במשך עשרות שנים, עיריית הרצליה העלימה עין מחריגות בנייה בשכונת נווה עמל, עד שלפתע שינתה את המדיניות בלי להודיע לתושבים. לאחרונה, ביהמ"ש קיבל טענת "הגנה מן הצדק" של בני זוג שהואשמו בעבירות בנייה לפני שנים רבות.
בני הזוג התגוררו בבית ילדותו של הבעל בהרצליה. ביום בהיר אחד הם מצאו את עצמם מואשמים בהליך פלילי, בו הואשמו בשימוש במבנה ללא היתר. בכתב האישום נטען כי המבנה הוקם במועד לא ידוע וללא היתר בנייה.
הואשמתם בעבירות בנייה?
עורך דין תכנון ובנייה
הם הודו בעובדות אך טענו למה שנקרא בעגה המשפטית "הגנה מן הצדק" בשני פנים: הפן האחד – אכיפה בררנית, בשל העובדה שבאותה שכונה קיימות חריגות בנייה רבות שמעולם לא הוגשו בגינן כתבי אישום. הפן השני – קיומה של מדיניות אי אכיפה של עבירת בנייה ללא היתר לאורך שנים רבות.
בעדותו סיפר הנאשם בן ה-49 שהוא מתגורר במקום מאז שהיה ילד, ובשלב מסוים הוריו הרחיבו את דירתם ובנו את המבנה החורג. כשהתחתן, הם נתנו לו לגור בו עם אשתו.
לטענתו, עוד מילדותו זכור לו שכל התושבים בשכונה בנו יחידות בחצרות הבתים, והדבר נעשה "בהסכמה בשתיקה" של העירייה.
רק בעקבות תלונה של בעל דירה סמוכה, שכלל אינו מתגורר במקום, הוא זומן למשרדו של מנהל מחלקת הפיקוח על הבנייה בעיריית הרצליה, שאמר לו כי אין מנוס מטיפול בעניין, אולם בד בבד הבטיח לו כי מאחר שמדובר בבניה ישנה מאד, לא יוגש נגדו כתב אישום.
מטעם הוועדה לתכנון ובנייה בהרצליה העיד, בין היתר, אותו מפקח, שסיפר כי המבנים נבנו בשנות ה-50 וה-60, ואישר שעד לפני מספר שנים, "הלך הרוחות" בעירייה היה שלא מטפלים בשימוש בבנייה ישנה הבנויה למעלה מחמש שנים.
לדבריו, כתב האישום הוגש בעקבות תלונה של מישהו, ולנוכח טענת האפליה שהעלו הנאשמים בתחילת משפטם, העירייה החלה לנקוט בפעולות אכיפה גם ביחס לשימוש במבנים אחרים בשכונה.
כמו כן, במהלך ניהול ההליך (בינואר 2014), הוציאה הוועדה מסמך "מדיניות אכיפה עבירות בנייה בשכונת 'נווה עמל'".
ביחס לכך הנאשמים טענו כי המדיניות החדשה נועדה להכשיר בדיעבד את הגשת כתב האישום נגדם, מה גם שהמסמך לא הובא לידיעת הציבור.
לכל מאן דבעי?
השופט אילן סלע דחה את טענת הנאשמים בדבר אכיפה בררנית, מאחר שהשתכנע כי המדינה אכן מקיימת הליכים כנגד שימוש במבנים נוספים, ולא רק ביחס לנאשמים.
עם זאת, השופט השתכנע שהתנהלות העירייה והיעדר פעילות מצדה במשך עשרות שנים, יצרו מצג לפיו היא משלימה עם קיומו של המבנה, מעין "הסכמה שבשתיקה" ומדיניות של "אי אכיפה".
השופט הבהיר כי אמנם העירייה רשאית בכל עת לשנות את מדיניותה. אולם השופט הוסיף כי "לצד זאת, יש לזכור כי העמדה לדין של אדם והפיכתו לנאשם בפלילים משנה את חייו". בהקשר זה השופט הזכיר שלא מדובר באנשים שבנו בעצמם ללא היתר.
משכך, השופט קבע כי "השיהוי הגדול בו נקטה המאשימה במשך עשרות שנים יש בו כדי להקים לנאשמים הגנה מן הצדק".
בתוך כך השופט מתח ביקורת על העירייה, שהכתירה בעצמה את המסמך בכותרת "לכל מאן דבעי", אבל שמרה אותו אצלה ולא פרסמה אותו, כך שלתושבים לא ניתנה אפילו הזכות להעלות טענות בטרם הגשת כתב האישום.
לכן, בסופו של דבר, השופט קיבל את טענת הנאשמים וביטל את כתב האישום.
- ב"כ המאשימה: עו"ד אייל רייך
- ב"כ הנאשמים: עו"ד דקל דוד עוזר
* עורך דין ושמאי חיים מסילתי עוסק בדיני תכנון ובנייה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.