הסכמי פינוי-בינוי ב"שכונת הארגזים" שבתל אביב הביאו לסכסוך בין משפחה אחת לבין חברות הבנייה מבצעות הפרויקט, שניסו להתנער מההסכמים. לאחרונה, ביהמ"ש המחוזי חייב אותן לקיים אותם ולתת למבקשים את הדירות שיועדו להם.
בשנת 2004 זוג הורים ושני ילדיהם חתמו על שלושה הסכמי פינוי-בינוי עם חברות הבנייה פרידמן חכשורי ואביוד נכסים. בהתאם להסכמים, תמורת הפינוי יקבלו ההורים ושני בניהם שלוש דירות חדשות שתוקמנה בפרויקט הנבנה.
בשנת 2007, לאחר השלמת הבניין הראשון בפרויקט, נכנסו ההורים לדירת הפיצוי שיועדה להם בנסיבות שנויות במחלוקת שהביאו לסכסוך משפטי שהסתיים בפשרה. כחלק מההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בסכסוך זה בסופו של דבר, נקבע כי ההורים לא יקבלו את הבעלות על הדירה אלא לאחר שילדיהם יתפנו.
בהמשך, בתחילת 2015, חזר האב מסיבות לא ברורות להתגורר בבית הישן וסירב להתפנות. חברות הבנייה הודיעו לו שעליו להתפנות. אשתו והבנים הודיעו לחברות שהם מסתייגים מעמדתו ונכונים לשתף פעולה, והבנים אף פינו את בתיהם ועברו להתגורר בדירה החדשה עם אמם.
כעבור כחודשיים, הודיעו החברות לבני המשפחה על ביטול שלושת ההסכמים, בטענה שהם הפרו אותם הפרה יסודית. בתגובה עתרו האם והילדים לאכיפת ההסכמים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
החברות טענו בין השאר כי המשפחה הייתה צריכה לפנות את כל המתחם ולא ניתן לקיים את ההסכמים לגבי חלק מבני המשפחה, שכן המונח "נכס" בכל אחד משלושת ההסכמים מתייחס לכל מתחם המקרקעין שבסופו של דבר לא פונה.
לעומת זאת, המבקשים גרסו כי המונח "נכס" מתייחס למבנה המגורים של כל אחד בפני עצמו, ואין שחר לפרשנות שלפיה כל אחד מהם אחראי לפינוי כל המתחם. הם טענו שהסכמי הפינוי-בינוי קוימו על ידם במלואם ואין עילה לביטולם.
לטענתם, החברות מעוניינות לבטל את ההסכמים רק כדי שיוכלו למכור את הדירות החדשות לאחרים, והכל בחוסר תום לב ותוך התעלמות מכך שזהו כל רכושם וקורת הגג היחידה שלהם.
תירוץ לא הוגן
ואכן, השופט רחמים כהן דחה את גישת החברות וקבע כי אין תלות בין ההסכמים, וכל אחד מהם עומד בפני עצמו.
השופט הבהיר כי המונח "נכס" לא הוגדר בהסכמים באופן ברור, וניתן לפרשו ככל השטח או כמבנה מסוים המצוי עליו. היות שההסכמים נוסחו באופן חד-צדדי על ידי החברות, במקרה של ספק פרשני יש להכריע כנגד פרשנות המנסח.
עובדתית, השופט השתכנע כי כבר בשנת 2007 ההורים עברו לדירה החדשה. אמנם ב-2015 האב חזר אל הבית הישן, כאמור, אבל השופט סבר כי מאחר שהחברות השתהו במשך שנים ולא ניסו לסלק אותו מהקרקע, הן נתנו "פתח" להפרה מצד האב, וכעת הן לא יכולות להיתלות במעשיו כתירוץ לביטול כל ההסכמים.
"נראה שהמבקשים פעלו לקיום ההסכם, בעוד שהחברות עשו כל שידן למנוע את קיומו של ההסכם... החברות מבקשות להותיר את המבקשים ללא בית מגורים וזאת מבלי שעשו מאמצים מתבקשים לקיום ההסכם".
לפיכך, השופט קבע כי המבקשים לא הפרו את ההסכמים, ועל כן הם תקפים ויש לפעול לפיהם. בהתאם, השופט נתן מספר צווים והוראות לרישום הדירות על שם המבקשים. החברות אף חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 שקל.
- ב"כ המבקשים: עו"ד עודד פלג, עו"ד שחר הררי
- ב"כ המשיבות 1-2: עו"ד יוסי אשכנזי
- ב"כ המשיבה 4 (רמ"י): פרקליטות מחוז תל אביב-אזרחי
עו"ד אורי ח. פיינטוך
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.