האישה הפנתה להסכם ממון עליו חתמו היא והמנוח, שלפיו במקרה שימות - דירתו תועבר אליה. ביהמ"ש למשפחה פסק לטובתה, אך במחוזי התוצאה שונתה
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה בקשת אישה לקבל בעלות על דירת בעלה, שנפטר פחות מחודש אחרי חתונתם. סגן הנשיא שאול שוחט נימק כי הסעיף בהסכם הממון עליו חתמו הצדדים, שלפיו הדירה תוענק לאישה במקרה של מות הבעל, סותר את חוק הירושה שאוסר על ביצוע עסקאות עתידיות בירושתו של אדם. השופטים עינת רביד ונפתלי שילה הצטרפו לעמדתו.
המשיבה היא אלמנת המנוח, בעוד שלושת המערערים הם ילדיו מנישואים קודמים. בשלהי 2021, יומיים טרם חתונתם, חתמו בני הזוג על הסכם ממון שקבע כי תוך שנה יקנה הבעל מכספו "דירת השקעה" לצדדים, תמורת 1,900,000 שקל, כאשר בעלות האישה בדירה תלך ותגדל בהדרגה, עם התקדמות הנישואים.
הסכם הממון הוסיף וקבע ש"ככל ובמהלך החיים המשותפים יילך האיש לעולמו, הבעלות המלאה בדירת ההשקעה תעבור במלואה לאישה". עוד נקבע שאם הבעל לא ירכוש את דירת ההשקעה תוך שנה, יחול ההסדר האמור על דירה קיימת בבעלותו. 25 ימים בלבד לאחר שעמדו השניים תחת חופה וקידושין נפטר הבעל באופן פתאומי, טרם הספיק לקנות את דירת ההשקעה.
במרץ אשתקד קבע בית המשפט למשפחה בתל אביב ששילוב הסעיפים בהסכם הממון מבססים את בעלות האישה על דירת המנוח, ולכן היא שייכת לה. מכאן הערעור שהגישו ילדיו למחוזי במאי האחרון. לטענתם הסעיף בהסכם הממון שמחיל את ההוראות על הדירה הקיימת של המנוח מהווה "הוראה הורשתית" המנוגדת לסעיף 8 לחוק הירושה, וככזו היא נעדרת תוקף משפטי.
לעומתם טענה האלמנה שפסק הדין נכון ואין להתערב בו.
לא מחליף צוואה
השופט שוחט, שכתב את עיקר פסק הדין, קיבל את ערעור ילדי המנוח. זאת, על רקע סעיף 8 לחוק הירושה, המטיל איסור על ביצוע עסקאות בירושה עתידית בחיי המוריש, שלא במסגרת צוואה. מסקנת השופט הייתה שהסעיף עליו נתלית האישה לצורך זכייתה בדירה עומד בניגוד לסעיף 8 הנ"ל, ועל כן בטל.
"המסקנה בענייננו ברורה" כתב השופט, "הוראת סעיף 15.14 להסכם הממון היא הוראה 'הורשתית' החלה לאחר פטירת המנוח ואין בכוחה (ובשילובה עם הוראת סעיף 15.19 להסכם הממון) כדי לזכות את המשיבה בדירה, משהיא עומדת בסתירה להוראת סעיף 8 לחוק הירושה, וככזו היא נעדרת תוקף".
בתוך כך ציין השופט שאומנם פורסם לפני כארבע שנים "תזכיר חוק הירושה" - במסגרתו הוצע לתקן את סעיף 8 לחוק, כך שהסכמי ממון יוחרגו מהאיסור לערוך עסקאות עתידיות בירושתו של אדם - אלא שהתיקון טרם עבר, ולכן הנחת העבודה היא שלא ניתן לכלול הוראות הורשתיות בהסכמי ממון, מבלי שאלו יסתרו את הוראות חוק הירושה.
גם השופט שילה הביע דעתו כי הסכם הממון "ברור ואינו משתמע לשתי פנים", כך שההתחייבות להעניק את הבעלות בדירת ההשקעה לאישה במקרה של פטירת הבעל "הינה סופית ובלתי חוזרת, אשר תגבר על כל הוראת צוואה". לדברי השופט מדובר בהוראה שתחול לאחר פטירת האיש, וככזו היא נעדרת תוקף נוכח גזירת המחוקק בסעיף 8 לחוק הירושה.
לפיכך השופטים קבעו פה אחד שהערעור יתקבל, באופן שפסק הדין יבוטל והבעלות על הדירה תירשם בהתאם לצו הירושה שניתן אחר המנוח. האלמנה חויבה ב-30,000 שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ המערערים: עו"ד דני שרמן ו/או עו"ד אפרת שרמן
- ב"כ המשיבה: עו"ד ד"ר חיים שטנגר ו/או עו"ד טל ארבוז
עו"ד אסף לאור
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.