בית המשפט קבע כי תביעת חוב שהגישה העירייה בתיק פשיטת רגל התיישנה, היות שלא הגישה תביעה נגד החייבת במשך למעלה מ-7 שנים. בכך נדחתה עמדת העירייה שלפיה הליכי גבייה מנהליים שנקטה מאפסים את ספירת ההתיישנות.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה ערעור שהגישה עיריית תל-אביב נגד החלטת המנהל המיוחד בהליכי פשיטת רגל של חייבת, במסגרתו דרשה העירייה לחייבה לשלם לה 98,257 שקל. השופט עודד מאור הסכים עם המנהל המיוחד בהליך, וקבע כי תביעת העירייה התיישנה.
מדובר בסך של חיובים שנוצרו בגין אי תשלום חשבונות שונים לעירייה (בהם ארנונה ומים, הוצאות אכיפה ושכר טרחה) לתקופות חיוב שהסתיימו בספטמבר 2006. בשלב מסוים פתחה החייבת בהליכי פשיטת רגל בגין חוב זה וחובות לנושים נוספים ומונה לה כמקובל מנהל מיוחד להליך.
העירייה הגישה למנהל המיוחד תביעת חוב בגין חובות כלפיה, על סך כ-230,000 שקל. המנהל בתגובה דרש הבהרות מהעירייה תוך שהזכיר לה כי אין זכר לקיומו של הליך משפטי אזרחי (תביעה או תיק הוצאה לפועל) שננקט כלפי החייבת, למעט הליכי גבייה מנהליים.
לבסוף הוא דחה את התביעה בנימוק שהתיישנה היות שהוגשה בחלוף יותר מ-7 שנים ממועד היווצרות החוב. זאת, בהתאם ל"הלכת פרידמן" של בית המשפט העליון שקובעת שהליכי גבייה מנהליים לא עוצרים את מרוץ ההתיישנות בתביעה אזרחית.
העירייה בתגובה הגישה את ערעורה לבית המשפט, אולם העמידה את סכום הערעור על 98,257 שקלים בלבד, לאחר שהסכימה כי עילת התביעה אכן התיישנה לגבי אחד מהחשבונות. טענתה היתה שפעולות אכיפה מנהליות שקולות להגשת תביעה בהליך אזרחי, ועוצרות את ההתיישנות.
לשיטת העירייה הלכת פרידמן אינה חלה כאן, שכן הליך הכרעת החוב שבפני המנהל המיוחד אינו נחשב "הליך אזרחי" כמשמעו בחוק ההתישנות.
מנגד, המנהל המיוחד טען כי קבלת עמדת העירייה עלולה לפגוע בשוויון בין נושים, שכן ייווצר מצב שבו העירייה יכולה לתבוע ולקבל דיווידנד על חוב שגובש בתקופה ארוכה משבע שנים, בניגוד לנושים אחרים שתביעתם כפופה למניין השנים הקבוע בחוק.
סמכותו, תפקידו, חובתו
בתחילת פרק ההכרעה הזכיר השופט מאור כי רשות מנהלית כמו העירייה, רשאית לגבות חוב באחד משני מסלולים: מסלול גבייה מנהלי (באמצעות פקודת המיסים) ומסלול אזרחי – הגשת תביעה לבית משפט נגד החייב.
השאלה היתה האם הלכת פרידמן חלה על הליך חדלות-פירעון בפני המנהל המיוחד, והאם הליכי גבייה עוצרים את תקופת ההתיישנות במסגרת דיון בתביעות רוב בהליך חדלות פירעון.
השופט מאור הבהיר כי לפי בית המשפט העליון, מעמדו של הנאמן הוא כמעמדה של רשות שיפוטית לצורך חוק ההתיישנות, ותביעת חוב אצלו נחשבת "הליך אזרחי". במצב זה, ולאור הלכת פרידמן בנוגע לכך שהליכי גבייה מנהליים לא עוצרים את ספירת ההתיישנות, המנהל המיוחד צדק כשדחה את התביעה.
השופט הוסיף, בין היתר, כי קבלת עמדת העירייה אכן "עלולה לפגוע בעקרון השוויון בין נושים בהליך, שאמורים לקבל אחוז שווה מהחוב כלפיהם (בכפוף לדין קדימה)".
בסיכומו של דבר השופט קבע כי לא נפלה כל שגגה בהכרעת המנהל המיוחד, תוך שציין כי "זו סמכותו. זה תפקידו. זו חובתו." העירייה חויבה בהוצאות המנהל המיוחד, בסך 5,000 שקל.
לקריאת פסק הדין בפש"ר 42326-03-19
- ב"כ המערערת: עו"ד שרון אליהו מקס
- ב"כ המשיב 1: עו"ד גיא העליון
- ב"כ המשיב 2: בעצמו
עו"ד שלמה כץ
עוסק/ת ב-
הוצאה לפועל
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.