ביטוח לאומי סירב להכיר בצבע ואיש תחזוקה כנפגע עבודה, בנימוק שלא ברור לאלו חומרים מסוכנים נחשף. אלא שבית הדין לעבודה קיבל את תביעתו והבהיר כי לא חייבים להוכיח בדיוק את סוג החומרים.
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קיבל באחרונה את תביעתו של צבע כבן 70 שחלה בסרטן שלפוחית השתן, והכיר במחלתו כתאונת עבודה לפי תורת ה"מיקרוטראומה" - כתוצאה מפגיעות הצטברות. בכך הפך השופט דורי ספיבק את החלטת המוסד ביטוח לאומי שסירב להכיר בנזקיו של האיש כתאונת עבודה.
בין השנים 1978 ל-2002, התובע עבד כצבע וכאיש תחזוקת מתקני לונה פארק ניידים. מדי שנה הוא צבע את המתקנים מחדש לקראת עונת הפעילות הבאה. העבודות כללו גם שיוף וליטוש, במהלכם התובע נחשף לאבק פיברגלס, חלקי צבע ישנים, ציפויים וחלודה.
בנוסף, התובע היה צובע לאורך שעות ארוכות באמצעות שימוש בתרסיס צבע. כמו כן, הוא ביצע במתקנים עבודות ריתוך שחשפו אותו לעשן ואבק מתכות.
משנת 2002 ועד 2011 התובע עבד כטכנאי תנורים בחברת מאפים, ובמסגרת העבודה עסק בניקוי פיח תוך שימוש בחומרים חריפים.
במהלך ההליך בית הדין מינה מומחה לרפואה תעסוקתית שקבע כי לא ניתן לבסס קשר סיבתי ברמה של מעל 50% בין עבודתו של התובע לבין הסרטן שבו חלה, בין היתר משום שניתן לייחס את המחלה לגורמים אחרים כגון עישון וגיל.
אלא שבהמשך ההליך בית הדין קיבל את בקשת התובע למינוי מומחה נוסף, שבשונה מהמומחה הקודם, סבר כי קיים קשר סיבתי בסבירות הנדרשת בין עבודתו – החשיפה לחומרים מסוכנים ועבודות צבע – לבין המחלה.
במענה לאחת מהשאלות שנשאל, המומחה ציין כי "כמובן שלא קיימת נוסחה מתמטית לחישוב ההשפעות השונות, אך למיטב שיפוטי לא ניתן להתעלם מעיסוקו של התובע במשך כ- 25 שנים בעבודות צבא, אשר הנו הגורם הוודאי לסרטן מסוג ספציפי שהתובע לקה בו".
התובע ביקש לאמץ את חוות דעת המומחה השני ולהכיר במחלה כתאונת עבודה.
מנגד, המוסד לביטוח לאומי טען כי יש להתעלם מחוות דעת המומחה השני, שכן אין בה הנמקה מספקת.
עוד נטען כי יש לדחות את התביעה משום שהתובע לא פירט לאלו חומרים הוא נחשף.
הספק פועל לטובתו
בין נימוקיו השופט ספיבק הבהיר כי טענת המוסד אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, שלפיה ישנם מקרים שבהם ניתן לבחון קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודה לבין מצב רפואי גם באמצעות חוות דעת מומחה, כאשר קיימת "תשתית עובדתית לחשיפה לחומקים מזיקים ורק היקף החשיפה אינו ברור"
במילים אחרות, השופט הבהיר כי במיוחד במקרים שבהם ברור שעובד נחשף לאורך שנים לחומרים מזיקים, אך לא ברור באיזה היקף, ואפילו אם לא ברור מהם בדיוק אותם חומרים מסוכנים, ייתכנו מקרים מתאימים שבהם יש מקום למנות מומחה על בסיס התשתית העובדתית שהוצגה.
בנוגע לפער בין חוות הדעת, השופט הבהיר כי במקרה שבו ישנה מחלוקת בין שני מומחים שמונו בתיק, יש להכריע על פי עקרונות פרשנות חקיקה מתחום הביטחון הסוציאלי "כאשר הספק פועל לטובת המבוטח"
לפיכך השופט קיבל את התביעה. המוסד חויב לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד טל אלבוים
- ב"כ הנתבע: עו"ד משה אהרון
עו"ד אופיר בן דוד
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.