כשהוריו של ילד כבן 6 שלחו אותו ללמוד תורה עם קרוב משפחתו שגר בדירה למעלה, הם לא תיארו לעצמם שבנם יהיה קורבן למעשים מגונים. לימים, השכן הורשע וריצה 9 חודשי מאסר. לאחרונה הכריע ביהמ"ש בתביעה שהגיש הקורבן נגד מי שהפך את עולמו.
כשהיה כבן 6-7 נשלח הילד הצעיר ללמוד תורה עם שכנו הבגיר מהקומה למעלה, קרוב משפחתו ותלמידו של אביו – איש רוח ומחנך בקהילה דתית. כעשר שנים לאחר מכן, חשף הילד שבביקורים אלה, שנמשכו כשנתיים (1997-1999), נהג השכן להושיבו על ברכיו ולדחוף את איבר מינו לישבנו דרך הבגדים.
חושבים שאתם זכאים לפיצוי על נזקי גוף?
לבירור: עורך דין דיני נזיקין
לאחר חשיפת הסוד נוהל נגד השכן הליך פלילי שהסתיים בהרשעתו בביצוע מעשים מגונים בקטין. נגזר עליו עונש של 12 חודשי מאסר, שהופחת ל-9 חודשים, והוא חויב לפצות את המתלונן ב-15 אלף שקל.
בדצמבר 2009 הגיש המתלונן, כיום כבן 23, תביעה לפיצוי על הנזקים שנגרמו לו עקב מעשיו הנוראיים של השכן.
בתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב, טען המתלונן, בין היתר, לעילות של תקיפה, רשלנות ופגיעה באוטונומיה. לפי חוות דעת מומחה שצירף, הוא סובל מחרדות ופוסט-טראומה.
התובע סיפר כי הוא בודד משום שאינו מסוגל לתת אמון באנשים. הוא אמנם מעמיד פנים שהכל בסדר, ואף התחתן והוליד ילד, אולם שגרת חייו אינה תקינה ונורמלית, ורק הקרובים אליו יודעים זאת. הכאב והזכרון, לדבריו, רודפים אותו יום יום, שעה שעה.
למרות הרשעתו, טען הנתבע כי מדובר ב"תביעה וירטואלית", תולדה של מחשבות ודמיונות. עוד טען, כי התובע מסרב ללכת לטיפול נפשי כך שיש לייחס לו אשם תורם לנזקיו. לעמדת המומחה מטעמו, התובע הוא אדם נורמטיבי, שלא נותר עם נכות.
עזות מצח
בשל הפערים בין חוות הדעת השופטת לימור בן-שמן מינתה מומחה מטעם ביהמ"ש, אשר קבע כי גם אם על פניו התובע חי חיים נורמליים, הוא נותר עם נכות נפשית משמעותית למשך כל חייו. לעמדתו, מעשי הנתבע הותירו בנפשו של התובע, שנוצל מינית בגיל כה צעיר, חותם טראומתי.
השופטת ציינה כי הנתבע – שהעלה טענה עזת מצח לפיה מדובר בתביעה מדומינת – עדיין מתנהל מתוך תחושה עצמית כוזבת שהאירועים בהם הורשע מעל לכל ספק סביר כלל לא אירעו. בהתחשב בהרשעה שמהווה ראיה חותכת שלא נסתרה, החליטה השופטת לקבל את התביעה כמו גם את חוות דעתו של המומחה שמינתה.
השופטת בן-שמן קבעה כי מעשיו של הנתבע מהווים גם עוולה נזיקית של תקיפה וגם רשלנות. בהקשר זה, קבעה השופטת, כי הנתבע, כשכנו של התובע וקרוב משפחתו, הפר את חובתו להבטיח את שלום גופו, נפשו וכבודו של התובע שהיה קטין באותה עת. קביעה זו, ציינה השופט, מתיישבת עם מדיניות משפטית ראויה.
השופטת סירבה לייחס לתובע אשם תורם לנזקיו רק בשעל סירובו לפנות לטיפול נפשי, אך עם זאת, קבעה כי לא תטיל על הנתבע אחריות נפרדת בגין הפגיעה באוטונומיה, והתובע יקבל את מלוא הפיצוי המגיע לו במסגרת שתי העוולות האחרות.
בסופו של דבר החליטה השופטת כי הנתבע יפצה את התובע ב- 713,654 שקלים עבור פגיעה בכושר השתכרות, הפסד הטבות סוציאליות ופנסיה, הוצאות רפואיות וכאב וסבל. בנוסף, יישא הנתבע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 168,422 שקלים.
* עו"ד שי נתן עוסק בדיני נזיקין, ביטוח לאומי, תאונות עבודה ותאונות דרכים
** הכותב לא ייצג בתיק. שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.