חברת מושב תל-עדשים נפטרה. 13 שנים אחרי זכתה היורשת שלה בחלק מהכסף. בבית משפט השלום נפסק לה מלוא הסכום אולם הצדדים הגיעו לפשרה בעקבות ערעור שהגיש המושב לבית המשפט המחוזי בנצרת.
בית משפט השלום בנצרת הורה למושב "תל עדשים" להעביר כ-200 אלף שקל ליורשת של חברת מושב שנפטרה, עבור זכויותיה במניות "תנובה". פסק דינו של השופט דניאל קירס כלל מספר אמירות קשות על התנהלות המושב בכל הנוגע לחלוקת מיליוני השקלים שקיבל מתנובה ב-2008, אולם הצדדים הגיעו לאחר מכן לפשרה שביטלה קביעות אלה במסגרת ערעור שהגיש המושב על פסק הדין.
בית המשפט המחוזי אישר את הפשרה שלפיה היורשת תחזיר למושב 128,800 שקל מתוך 208,800 שקל שקיבלה (כלומר, זכתה ב-80 אלף שקל בלבד).
בשנת 1999 החליטה תנובה לחלק מניות לאגודות שיתופיות שסיפקו לה מוצרי חלב, ולאפשר להן לפדות אותן תמורת כסף – עניין שלימים גרר אחריו מחלוקות משפטיות קשות שהגיעו עד לבית המשפט העליון.
בין האגודות השיתופיות הללו נכלל גם מושב תל-עדשים שבצפון הארץ, שבשנת 2008 קיבל לידיו מיליוני שקלים תמורת מניותיו וחילק את הכספים בין חבריו.
בשנת 2013 יורשת של חברת מושב גילתה על כך והבינה שחברי המושב לא כללו את עזבון המנוחה, שנפטרה בשנת 2000, בחלוקה. בעקבות זאת היורשת הגישה תביעה נגד האגודה השיתופית של המושב ונגד בחור שרכש מהמנוחה חלק מהמשק בשנת 1994.
התובעת טענה כי מאחר שהמנוחה הייתה חברת מושב במועד החלטתה של תנובה היה על המושב להעביר את הכספים לעזבונה. במקום זאת, הרוכש זכה במלוא הכספים – על חשבונה.
אלא שהמושב טען כי חברותה של המנוחה פקעה עם מכירת המשק ולכן היא לא הייתה זכאית לקבלת הכספים. אולם התובעת טענה שהמנוחה נותרה חברת מושב עד יומה האחרון, בין היתר משום שלא מכרה לרוכש את כל זכויותיה בנחלה ולמעשה המשיכה להתגורר בביתה שבמושב עד שהועברה למוסד סיעודי טרם מותה.
פקיעת חברות: רק בהליך מסודר
השופט קירס הסכים עם התובעת בעניין זה. הוא הבהיר כי פקיעת חברות אינה מתרחשת באופן אוטומטי אלא מחייבת הליך מסודר שכולל בין היתר כינוס אסיפה כללית, הצבעה והענקת זכות טיעון לחבר. הליך כזה לא נעשה בעניינה של המנוחה ומשכך – גם אם לא עמדה בתנאי החברות – חברותה לא פקעה והיא נותרה חברת מושב עד יום מותה.
במענה לטענת המושב כי ממילא הכספים התקבלו בפועל ב-2008 – שנים אחרי מות המנוחה – השופט קבע כי ההחלטה על חלוקת המניות ומימושן ניתנה ב-1999, וזהו המועד שבו גובשה זכותה של המנוחה לקבלת חלקה במניות. במועד זה היא עוד הייתה בין החיים, ולכן ברגע שהמושב קיבל את הכספים היה עליו להעביר את זכויותיה של המנוח ליורשת שלה – התובעת.
בהמשך השופט דחה את התביעה נגד הרוכש. הוא קבע כי העובדה שהאגודה כללה אותו בחלוקה אינה גורעת מזכאותה של התובעת.
השופט הסביר כי האגודה יכולה הייתה לעשות בכסף שקיבלה כרצונה, לחלקו בין חברים שונים ואפילו להשליך אותו למדורה. אין לכך קשר לעצם חבותה להעביר לתובעת את הכספים מכוח זכויותיה של המנוחה.
לקראת סיום השופט מתח ביקורת נוקבת על התנהלות המושב, שהסתבר כי אינו מנהל פנקס חברים מסודר ואין בידיו שום החלטה לגבי אופן החלוקה של מיליוני השקלים שהתקבלו מתנובה.
מכל מקום, התביעה נגד האגודה התקבלה וכתוצאה מכך זכתה התובעת בכ-143 שקלים בתוספת הפרשי ריבית והצמדה (שמעלים את הסכום לכ-200 אלף שקל). נפסקו לה גם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של כ-22 אלף שקל אולם במקביל היא חויבה לשלם 17 אלף שקל לרוכש עבור שכ"ט עו"ד.
עדכון: ביום 22.5.18 בית המשפט המחוזי בנצרת אישר הסדר פשרה שלפיו קביעות בית משפט השלום לגבי המושב והיורשת בטלות. היורשת תחזיר 128,800 שקל מתוך 208,800 שקל שקיבלה, ואילו ההוצאות לטובת הרוכש הופחתו ל-10,000 שקל.
באפשרותכם לקרוא את פסק הדין של המחוזי - כאן
ב"כ ההתובעת: עו"ד שרון גליק
- ב"כ הנתבעים: עורך דין חוזים אביהוא שושני (בשם הרוכש), עו"ד רועי מגל (בשם האגודה)
* עו"ד אלי סלהוב עוסק בתחום המקרקעין בדגש על מושבים וקיבוצים
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.