בית המשפט קבע שבין המנוח והאישה, שניהם מתמודדי נפש, לא הייתה זוגיות אמיתית והמגורים המשותפים נכפו עליו. היא לא תוכר כידועתו בציבור לצורך ירושת הדירה שלו
מתמודדת נפש שהתגוררה במשך כעשור עם גבר שלקה בפוסט טראומה ובסכיזופרניה לא תוכר אחרי מותו כידועתו בציבור לצורך זכייה בירושתו – כך קבע בית המשפט למשפחה בתל אביב, בפסק דין שפורסם לאחרונה. השופטת ורד שביט פינקלשטיין התרשמה שבין השניים לא התקיימה זוגיות אמיתית ושהמגורים המשותפים שלהם למעשה נכפו על המנוח בניגוד לרצונו. ברקע הדברים: הודאת האישה כי לא קיימו יחסים במשך שנים ארוכות.
תחילת ההידרדרות במצבו הנפשי של המנוח אירעה בשנת 1980, אז ירה עליו שוטר בטעות. בעקבות האירוע הוא פיתח פוסט טראומה וסכיזופרניה, והתחיל לקבל טיפולים במרפאות לבריאות הנפש. במהלך 2011 פגש המנוח את הנתבעת – אף היא מתמודדת עם סכיזופרניה – במועדון חברתי לפגועי נפש. זמן קצר לאחר מכן היא עברה להתגורר בדירתו. כעבור כעשור, בינואר 2021, הלך המנוח לעולמו בגיל 67.
מאחר שלא היה נשוי, ולא הניח אחריו המנוח ילדים או הורים, עתרה אחותו היחידה לרשת את עיזבונו, שעיקרו דירת מגורים בחולון, באמצעות צו ירושה. לטענתה, אחיה והנתבעת לא היו ידועים בציבור אלא האחרונה כפתה עצמה עליו, התעללה בו פיזית ונפשית וניצלה אותו כדי לגור בדירתו. נטען שהנתבעת הכתה את המנוח באמצעות בוקסים לפנים, שפכה עליו שמן רותח וכיבתה עליו סיגריה.
הנתבעת, מנגד, הדגישה את מגוריה המשותפים הממושכים עם המנוח וטענה כי השניים אהבו זה את זו, היו מסורים ונאמנים אחד כלפי השניה וראו עצמם כידועים בציבור.
שותפה לדירה
השופט שביט פינקלשטיין קבעה שהן מצבו הנפשי של המנוח והן נסיבות המגורים המשותפים אינם מאפשרים להכיר בנתבעת כידועה בציבור שלו.
ביחס לסוגיה הראשונה צוין, בין היתר, שבשלהי 2015 הנתבעת התלוננה במשטרה שהמנוח הכה אותה. בעקבות זאת הוגש נגדו כתב אישום, אך ההליך הפלילי הופסק בשלב מסוים לנוכח חוות דעת פסיכיאטרית שהראתה כי אינו כשיר לעמוד לדין.
השופטת כתבה שלאור חוות הדעת הנ"ל ומסמכים רפואיים נוספים שהוצגו "עולים ספקות ממשיים בנוגע ליכולתו של המנוח להיכנס למערכת יחסים שמקימה סטטוס משפטי של 'ידועים בציבור', כל שכן לצורך ירושה, ועובדה זו נזקפת לחובת הנתבעת".
מכל מקום, הבהירה השופטת, וגם במנותק מהעניין הנפשי – הנתבעת לא הוכיחה שהתקיימה בינה לבין המנוח זוגיות אמיתית שהופכת אותם לידועים בציבור. לדברי השופטת, הנתבעת רק חיפשה קורת גג נוחה לשהות בה לאחר שמגוריה אצל אמה היו בלתי נסבלים, בעוד המנוח היה פאסיבי וראה בה לכל היותר כשותפתו לדירה.
השופטת תמכה את מסקנתה בין היתר בתסקיר של הרווחה מאפריל 2017, במסגרתו הועלתה האפשרות שיחסי השניים אינם מאופיינים באהבה אלא דווקא בניצול מצד הנתבעת. לזאת הוסיפה השופטת את עדות האישה בחיי המנוח למשטרה, כי הלה אינו מקיים איתה יחסי מין משך שנים רבות מכיוון שלטענתו היא "מכוערת ולא בא לו עליה".
ראיה נוספת שנזקפה לחובת הנתבעת הייתה מצבה המוזנח ביותר של הדירה והעובדה שחתולי רחוב הילכו בה, באופן שמוכיח כי הנתבעת והמנוח לא ממש ניהלו בה משק בית משותף.
בנסיבות אלה השופטת קיבלה את בקשת אחות המנוח לצו ירושה שלפיו היא היורשת הבלעדית, ודחתה את התנגדות האישה תוך חיובה בהוצאות של 20,000 שקל.
- ב"כ התובעת (אחות המנוח): עו"ד יצחק חסידים
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שירי מלכה ועו"ד דגנית יניב
עו"ד ניסן קזיוף
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.