התגייר, התחתן עם ישראלית, הביא עמה ילדים – וסורב לקבל אזרחות

מסתנן מאפריקה הגיש ערעור על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה להעניק לו תושבות קבע בלבד. בית המשפט נחלץ לעזרתו

עד סוף 2024: זה הזמן שקצב בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים לרשות האוכלוסין וההגירה לנמק מדוע אין להעניק אזרחות לאזרח ליבריה, שהתחתן עם ישראלית והביא עימה ילדים. אם לא יתקבל עד אז נימוק ענייני, האיש יקבל אזרחות. השופט נמרוד פלקס קבע שהחלטת הרשות להעניק לו מעמד של תושב קבע בלבד, על רקע טענתה להתנהלות חסרת ניקיון כפיים מצדו, לוקה בחוסר סבירות ממשי.

המערער נמלט מארצו בגלל מלחמת האזרחים שהשתוללה שם, והסתנן לישראל בשנת 2010. בשלב מסוים הכיר את המערערת, אזרחית ישראל, והחל לנהל עמה מערכת יחסים תוך שהמיר את דתו ליהדות. בשנת 2014 מיסדו הצדדים את הקשר בחתונה, ומנישואיהם נולדו להם שלושה ילדים.

עוד לפני שהצדדים התחתנו, בהיותם ידועים בציבור הם נקטו בהליכים מול רשות האוכלוסין וההגירה לצורך מתן אזרחות ישראלית לבן הזוג. בקשתם נדחתה לאחר שנמצא כי הדרכון הליברי בו מחזיק בן הזוג מזויף, והוא אולץ לחזור למדינתו על מנת להנפיק דרכון חדש ותקין.

באמצע 2020 ביקשו בני הזוג לסיים את הליך קבלת האזרחות, כשבסופו של יום החליטה הרשות להעניק לו תושבות קבע בלבד. ערר פנימי על ההחלטה נדחה, והשגה על החלטת הדחייה בפני בית הדין לעררים נדחתה אף היא. מכאן הערעור שהוגש לבית המשפט במרץ האחרון.

לטענת בני הזוג, רשות האוכלוסין הפעילה סמכותה באופן שגוי כשבחרה להעניש את בן הזוג על חטאי העבר שלו ולהניק לו תושבות קבע בלבד, הגם שעברו הפלילי נקי ושהקשר הזוגי שלו עם אשתו הישראלית כן ואמיתי. המערערים הדגישו שבן הזוג לא ידע על זיוף דרכונו כך שמלכתחילה לא היה מקום "להתנקם" בו באמצעות דחיית בקשתו לאזרחות.

מנגד טענה הרשות שנתון לה שיקול דעת נרחב האם להעניק למישהו אזרחות ישראלית, כאשר בשל התנהלותו חסרת ניקיון הכפיים של המערער – ובראשה הסתננותו לישראל, שהייתו הבלתי חוקית בה והזדהותו באמצעות דרכון מזויף – היא הייתה רשאית להסתפק במתן תושבות קבע.

עבר מספיק זמן

השופט פלקס הסכים אמנם עם טענת הרשות כי שיקול דעתה האם לתת לפלוני אזרחות ישראלית או לא, הוא רחב ביותר. עם זאת, הוא הדגיש שהרשות אינה מוגנת מפני ביקורת שיפוטית ובית המשפט לא יהסס להתערב בהחלטתה ככל שנפל בה פגם חמור.

מסקנת השופט הייתה כי הרשות אכן טעתה כשזקפה לחובת המערער את הסתננותו והזדהותו בפניה באמצעות דרכון מזויף. הוא הדגיש כי גם בהנחה שהאיש ידע על הזיוף – הרי שחלפו מאז תשע שנים ולא היה מקום שהרשות תביא זאת בחשבון כטעם לדחיית בקשתו לאזרחות, כשאין מחלוקת שהוא לא הורשע בפלילים ומנהל מזה שנים רבות מערכת יחסים כנה עם ישראלית.

בהקשר לכך הדגיש השופט שהרשות למעשה גילתה כלפי המערער יחס הגרוע מזה שמקבל מורשע בפלילים, שכן בעוד רישומו הפלילי של האחרון היה נמחק בחלוף השנים, כאן מעשיו הפסולים לכאורה של המערער עומדים לו לרועץ עד עצם היום הזה. ואולם לדבריו אין מקום לזקוף את חטאי העבר הנטענים עד אין קץ, "וודאי שאין מקום להעמיד את המערער, אשר לא הורשע בפליליים, במצב גרוע מזה שהיה בו אילו היה מורשע בפליליים".

בנסיבות אלה קבע השופט שתינתן למערער אזרחות ישראלית, אלא אם כן הרשות תביא עד לסוף השנה הנוכחית טעם ענייני מדוע אין לעשות זאת.

• ב"כ המערערים: עו"ד ט' פורשן
• ב"כ המשיבה: עו"ד ה' קרמר מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.