המאמן פוטר ב-2013 על ידי ההתאחדות לספורט נכים ללא שימוע. בין היתר נפסקו לטובתו פיצויים על עגמת נפש בשל התנהלות ההתאחדות כלפיו לקראת סיום ההעסקה.
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל באחרונה תביעה שהגיש מאמן נבחרת ישראל לנכים נגד ההתאחדות הישראלית לספורט נכים. בפסק הדין נקבע שההתאחדות פיטרה את המאמן ללא הליך שימוע תקין, התנהלה בצורה לא ראויה כשלא טיפלה בשחקנים שערכו נגדו חרם ולא שילמה לו את מלוא זכויותיו.
בתביעה שהגיש המאמן נגד ההתאחדות ב-2014 הוא סיפר שכ-25 שנה שימש כמאמן נבחרת ישראל בטניס שולחן לנכים. לדבריו, בדצמבר 2013 פיטרה אותו ההתאחדות במכתב מבלי שנערך לו שימוע. רק בעקבות בקשתו זימנה אותו הנתבעת לשיחה שבמהלך הבין שהחלטת הפיטורים בטלה. למרות זאת, כחודשיים לאחר מכן קיבל הודעת פיטורים והעסקתו הסתיימה.
התובע עתר לקבלת פיצויי פיטורים ופיצויים על הליך פיטורים לא תקין. בנוסף, הוא עתר לפיצוי על עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו בשל התנהלות הנתבעת לקראת סיום ההעסקה.
לדבריו, במהלך השנה האחרונה להעסקתו התלונן על מקרה בו מנהל אחד ממועדוני הספורט ואחד משחקני הנבחרת בילו עם נערה חברת הנבחרת עד שעות הלילה המאוחרות ושתו עמה אלכוהול. תלונתו לא זכתה להתייחסות ושחקני הנבחרת חברי המועדון פתחו נגדו ב״חרם״.
בספטמבר 2013 יצא לאליפות אירופה עם הנבחרת ובמהלך מפתיע ומבזה הורחק על ידי יו״ר המשלחת מהשחקנים בעקבות מרד חברי המועדון. בעקבות זאת, הוא חש ברע וחזר לארץ.
הנתבעת טענה מצדה שהתובע הוא עובד של ארגון נכי צה״ל ולא היו ביניהם יחסי עובד-מעסיק. לדבריה, שכרו של התובע שולם על ידי הארגון שנהג ״להשאיל״ לה מאמנים.
היא הוסיפה שכספי הפיצויים והפנסיה הופרשו לתובע כדין על ידי ארגון נכי צה״ל גם עבור התקופה בה סיפק שירותים לנתבעת, ולכן היא אינה חייבת בפיצויי פיטורים. עוד לדבריה, ערכה לתובע שימוע כדין.
עטור מדליות
אך סגנית נשיאת בית הדין, השופטת אריאלה גילצר-כץ, קבעה שהנתבעת הייתה מעסיקתו של התובע. לדבריה, התובע הוא היה נתון לפיקוח מנהלי הנתבעת, אופי תפקידו היה חלק מהמערך הארגוני והמרכזי שלה והיא גם זו שפיטרה אותו. ארגון נכי צה״ל שימש רק כ״צינור״ להעברת התשלומים לתובע, כתבה.
כמו כן, הנתבעת לא הוכיחה שפיצויי הפיטורים גלומים בהפרשות שביצע ארגון נכי צה״ל ועליה לשלם לו את הפיצויים המגיעים לו.
עוד קבעה השופטת שהתובע פוטר תחילה ורק אחר כך זומן ל״שיחת הבהרה״ שבמהלכה הבין בצדק שפיטוריו בוטלו. ״איש מנציגי הנתבעת לא ציין בשיחה נימוקים לכוונה לפטר את התובע ולא הייתה לו הזדמנות להתייחס לטענות נגדו״ כתבה השופטת והוסיפה שבנסיבות אלה עליה לפצות אותו על הליך פיטורים לא תקין.
״התובע, עטור מדליות בתחרויות בינלאומיות, שירת נאמנה את הנתבעת במשך שנים רבות והיה מצופה ממנה שתנהג אחרת עמו״, כתבה השופטת בהקשר זה.
עוד קבעה השופטת שהנתבעת התנהלה כלפי התובע בצורה לא ראויה בכל הקשור לטיפול בשחקנים המרדנים. לדבריה, הנתבעת לא נקטה צעדים משמעתיים כלפי השחקנים ולמעשה רוקנה מתוכן את סמכויותיו ואחריותו המקצועית של התובע במהלך התחרות. בנסיבות אלה פסקה השופטת לתובע פיצוי על עגמת נפש.
בסך הכל חויבה הנתבעת לפצות את התובע ב-138,471 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד של 20,000 שקל והוצאות בסך 5,000 שקל.
- ב״כ התובע: עו"ד עבודה אבירם מי-טל
- ב״כ הנתבעת: עו"ד מגי ליס-גרוס, עו"ד גדיאל בלושטיין
עו"ד שמעון בן-נעים
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.