סבתא הורישה דירתה רק לנכדה אחת. השופטת קבעה כי הצוואה מבוססת על היגיון ברור, שכן אביה של הזוכה היה זה שמימן את רכישתה. טענות להשפעה בלתי הוגנת ומעורבות פסולה נדחו
ניצחון מוחץ לאישה על דודיה בקרב על ירושת סבתה: בית המשפט למשפחה בתל אביב אישר לאחרונה צוואת קשישה המעניקה את דירתה לנכדתה, תוך נישול חמשת ילדיה. השופטת ענת הלר-כריש התרשמה שמדובר בצוואה הגיונית, על רקע העובדה שאביה של הזוכה נשא במלוא עלות רכישת הדירה.
תחילת הפרשה באפריל 2001, אז רכשה המנוחה דירת עמידר מכסף של אחד מילדיה, אביה המנוח של התובעת (הנכדה). כחמש שנים אחר כך, כשהיא בעשור התשיעי לחייה, חתמה הקשישה על צוואה נוטריונית שלפיה הזוכה בדירה אחרי מותה תהיה נכדתה, בתו של המשלם על הנכס אשר נפטר בהמשך. ב-2020 הלכה לעולמה הסבתא, בגיל 97.
ארבעה מתוך חמשת ילדי המנוחה שנותרו בחיים סירבו להשלים עם נישולם מדירת אמם, והגישו התנגדות לצוואתה. הם העלו שלל טענות כמו מעורבות הזוכה ואביה בהכנת הצוואה והשפעה בלתי הוגנת שהופעלה על אמם, הגוררים לשיטתם את בטלות הצוואה.
לדבריהם אמם הייתה אישה פשוטה, חלשת אופי ותלותית, כאשר צוואתה משקפת הלכה למעשה את רצון בנה המנוח, ולא את רצונה. בתוך כך טענו האחים שמדובר בצוואה "בלתי סבירה באופן קיצוני", שכן אין היגיון בבחירת אמם להעדיף דווקא את נכדתה התובעת, על פני 28 נכדיה האחרים וחמשת ילדיה שנותרו בחיים.
מנגד טענה התובעת כי סבתה הבינה בדיוק על מה היא חותמת, ושטענת דודיה למעורבות של התובעת ואביה בעריכת הצוואה היא שקרית. לפיכך היא עתרה לדחות את ההתנגדות ולקיים את הצוואה.
צוואה פשוטה
השופטת הלר-כריש דחתה את שלל טענות ההתנגדות שהעלו ילדי המנוחה. בנוגע לטענתם כי אמם הייתה "אישה פשוטה" שלא הבינה על מה חותמת, הדגישה השופטת שבשום שלב לא נשללה כשרותה המשפטית, ויש להניח שידעה מה היא מצווה ולמי. "יש לזכור כי מדובר בצוואה פשוטה העוסקת אך ורק בדירת המנוחה", העירה השופטת, כך שלא נדרש הרבה כדי להבין אותה.
בהמשך נדחתה טענת האחים לפיה מדובר בצוואה שאינה הגיונית. לדברי השופטת תוכן הצוואה דווקא עושה שכל מאחר שאבי התובעת הוא שמימן עבור המורישה את רכישת דירתה. בהתאם לכך, בחירת המנוחה לגמול לו באמצעות הורשת הנכס אחרי מותה לבתו, לא רק שאינה בלתי הגיונית אלא אדרבה, מתיישבת עם ההיגיון.
גם טענתם להשפעה בלתי הוגנת לכאורה על אמם עובר לצוואה, לא סייעה לאחים בהתנגדותם. השופטת קבעה שהטענה "נותרה בגדר כותרת ריקה" ולא הוכחה. היא הדגישה שעצם העובדה כי הצוואה משקפת את רצון אבי התובעת, אין בה כדי ללמד שהיא סותרת לרצון אמו המנוחה.
לסיום הדפה השופטת אף את טענת האחים למעורבות פסולה של הנכדה ואביה בהכנת הצוואה. היא בחרה לאמץ דווקא את גרסת הנוטריון שלפיה המנוחה נכחה מולו לבד במעמד עשיית הצוואה. לעניין זה הדגישה השופטת כי גם בהנחה שאבי התובעת יזם את הצוואה, הפנה את אמו לנוטריון והסיע אותה למשרדו – עדיין אין בכך מעורבות פסולה, במכלול נסיבות המקרה. "פנייה למצווה בבקשה כי יעשה צוואה אשר תוכנה יהיה כזה או אחר, אינה מהווה בהכרח השפעה בלתי הוגנת", הסבירה.
לפיכך השופטת דחתה את ההתנגדות והורתה על קיום הצוואה ככתבה וכלשונה, תוך שפסקה לטובת הנכדה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 60,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד שלמה אגמי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ישראל מרק ועו"ד אסף לפלר
עו"ד מירב כהן
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.