בית הדין לעבודה פסק לעובד בעל מוגבלות שפוטר 80,000 שקל על עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב יחס לא נאות שקיבל ממנהלו והפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב חייב את חברת החשמל לפצות עובד שלה לשעבר על התעמרות בעבודה והפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. העובד, נכה בשיעור 100%, טען כי לאורך תקופת עבודתו סבל מהתעמרות מצד הממונה עליו שגרמה להידרדרות במצבו הנפשי, ושהגורמים הממונים עליו הפרו את החוק כשלא טיפלו בתלונותיו ולא דאגו להשתלבותו בעבודה. הנתבעת טענה שביצעה התאמות מיוחדות לשילובו אך בשלב מסוים חלה ירידה בתפקודו והוא פוטר משיקולים ענייניים. השופטת אופירה דגן-טוכמכר ציינה שלא כל התנהגות שהעובד נפגע ממנה תחשב "התעמרות בעבודה", אך במקרה זה מנהלו של התובע אכן נהג בו באופן לא נאות והמעסיקה לא העניקה לו מעטפת תמיכה טובה מספיק שתאפשר לו קליטה מיטבית בשורותיה.
התובע (63) מוכר בביטוח לאומי כנכה בשיעור של 100% בשל פגיעות אורתופדיות, נוירולוגיות ופוסט-טראומה.
במסגרת תכנית "ניצן אור" המשלבת אנשים עם מוגבלויות בעבודה, הוא שובץ ביוני 2016 כמפקח חדר אוכל באחד ממתקני חברת החשמל. תפקידו היה לפקח על ספק שירותי ההסעדה ולמלא דוחות.
בתחילה הוא עבד במוטיבציה רבה ובאדיבות, אך במהלך 2018 החלו להתקבל טענות בנוגע להתנהלותו עם עובדי קבלן המטבח והספקים החיצוניים. הממונה על התובע החל להעיר לו לגבי עבודתו והתובע התקשה לקבל את ההערות, נעלב מהן וחש מושפל. ניסיון לתווך בין השניים לא צלח ובאפריל 2019, לאחר שנערך לו שימוע, התובע פוטר.
בתביעה שהגיש נגד חברת החשמל באמצעות עו"ד שרית לנגה, ביקש התובע לקבל פיצויים בגין התעמרות בעבודה, פיטורים שלא כדין והפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. לטענתו, לאורך תקופת עבודתו סבל מהתעמרות מצד הממונה עליו שגרמה להידרדרות במצבו הנפשי. עוד הוא טען שהמעסיקה הפרה כלפיו את החוק כשלא טיפלה כראוי בתלונותיו נגד הממונה, לא קיימה מעקב אחר השתלבותו בעבודה, ולא הציבה אותו בתפקיד מתאים למגבלותיו ובכפיפות לממונה שמסוגל להתמודד עם האתגר שבעבודה לצד אדם עם מוגבלות.
חברת החשמל, שיוצגה על ידי עורכי הדין אלון עזרא ודנה כהן, טענה כי ביצעה התאמות רבות במקום העבודה על מנת לאפשר את השתלבותו של התובע, אולם במהלך 2018 חלה ירידה בתיפקודו ולאחר מאמצים לאפשר לו להמשיך לעבוד היא נאלצה לבסוף לפטרו מטעמים עניינים, לאחר שלא נמצא לו תפקיד חליפי.
עניינית אך בוטה
השופטת דגן-טוכמכר קיבלה את התביעה. היא הסבירה שלא כל התנהגות מטעם המעסיק שהעובד נפגע ממנה מהווה התנכלות תעסוקתית. במקרה זה היא התרשמה שאומנם הביקורת כלפי התובע הייתה עניינית וקשורה לתיפקודו, אך היא הושמעה במקרים מסוימים בקול רם במילים בוטות, ולאוזני עובדים אחרים.
השופטת הוסיפה כי היה על המעסיקה להתערב ביחסים שבין התובע לממונה הישיר עליו ולהציב אותו במקום אחר. משלא נעשה כן, השופטת פסקה לתובע פיצוי של 50,000 שקל בגין עוגמת נפש. עם זאת, טענת התובע לנזקים נפשיים שנגרמו לו נדחתה.
בנוסף התרשמה השופטת שהמעסיקה לא ביצעה את הנדרש ממנה בחוק על מנת לאפשר קליטה מיטבית של התובע כבעל מוגבלות בשורותיה, כמו הכשרת הממונה עליו, מעקב אחר השתלבותו וטיפול בתלונותיו. בגין הפרת החוק היא חויבה לפצותו ב-20,000 שקל.
כמו כן חויבה הנתבעת לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.