מועמד שהתקבל למשרה בביטוח הלאומי גילה ביום הראשון לעבודה כי המוסד מנוע מלקלוט אותו בשל קירבה משפחתית לעובדת אחרת. ביה"ד האזורי לעבודה בירושלים פסק שהוא יפוצה ב-50,000 שקל על עגמת הנפש.
ביוני 2013 פרסם המוסד לביטוח לאומי מודעה שהזמינה הגשת מועמדויות למשרת מנהל מדור באגף נכות כללית.
אחד המאבטחים במוסד, שהועסק במשרד הראשי מטעם חברת אבטחה, הבחין שמועמדים מגיעים לראיונות במשרדה של מנהלת אגף גמלאות ונכות. הוא פנה אליה ושאל אם יוכל להגיש מועמדות למשרה. המנהלת ערכה לו ראיון וביקשה ממנו להעביר לה קורות חיים. לאחר מכן הוא זומן למבחנים פסיכוטכניים.
המאבטח עבר את המבחנים בהצלחה ואף השתתף ביום הערכה במכון אבחון. לאחר מכן הודיעה לו המנהלת טלפונית כי הוא התקבל לעבודה ובירכה אותו. בהמשך, המוסד שלח לו טפסים שונים למלא וביקש ממנו להתייצב לעבודה בתחילת נובמבר.
שמח ונרגש התפטר המאבטח ממשרתו בחברת האבטחה וממשרה נוספת שהחזיק בבית החולים "הדסה", כמטמיע מערכות מידע. ביום המיועד הוא מילא הטפסים וביניהם הצהרה כי דודתו מועסקת במוסד כמנהלת משאבי אנוש.
רק בשלב זה הבחין המוסד בקרבה המשפחתית והודיע לו שלא יוכל לקלוט אותו לתפקיד שכן הדבר מנוגד לכללים. בניסיון למנוע את רוע הגזירה הגיש האיש בקשה מיוחדת לוועדת החריגים במוסד, אך גם היא דחתה את בקשתו כחודש לאחר מכן.
באוגוסט 2014 הגיש האיש תביעה נגד המוסד בה טען שהוא התנהל בחוסר הגינות מולו בתהליך הקבלה למשרה. עוד לטענתו, הוא פוטר שלא כדין ביום קבלתו לעבודה בדרך משפילה ומזלזלת.
בתביעתו הוא דרש פיצוי על הפסד השכר שהיה צפוי לו במשרה למשך שנתיים, וכן פיצויים בגין הפסד השתכרות על החודשיים שבהם "ישב בבית", הוצאות, פיצוי על פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש.
המוסד טען מנגד כי התובע לא "פוטר" מאחר שלא התקבל לעבודה שכן לא נחתם מולו חוזה. עוד לדבריו, הטפסים, וביניהם טופס הצהרה על קירבת משפחה, נשלחו לתובע עוד לפני התפטרותו ממקומות עבודתו האחרים ובנסיבות אלה הוא לא היה צריך להתפטר.
לא בדרך מקובלת
השופט דניאל גולדברג מבית הדין לעבודה בירושלים האמין לתובע כי הבין מדברי המנהלת וברכותיה שהוא התקבל לעבודה, אך קבע שמבחינה פורמאלית הוא לא הפך ל"עובד" המוסד מאחר שלא נחתם עמו חוזה, ולכן הוא לא זכאי לפיצוי על פיטורים שלא כדין.
מנגד, קיבל השופט את הטענה שהמוסד הפר את חובתו לנהל משא ומתן בתום לב ובדרך מקובלת. לדבריו, בהליך קבלתו של התובע נפל פגם בכך שלא הובאו לידיעתו בתחילת התהליך המגבלות האפשריות על העסקתו כעובד, כמו קירבה משפחתית לעובדת אחרת.
באשר לנזק, השופט קבע כי התובע זכאי לפיצוי על הפסד השכר שנגרם לו בחודשיים שבהם המתין להכרעת ועדת החריגים. עוד פסק השופט פיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לו מהתנהלות המוסד, והדגיש כי הוא וויתר בשביל התפקיד על משרה בה יכול היה להמשיך ולהתפתח בבית החולים הדסה.
בסיכומו של דבר חויב המוסד לפצות את התובע ב-50,000 שקל, בתוספת שכ"ט עו"ד של 7,500 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד תמר פיינברג
- ב"כ הנתבע: עו"ד עידו רזגור, עו"ד רונית חנגל
עו"ד אלעד פורט
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.