ויתרה בהסכם ממון על תביעות. עילה לביטול כתובה של מיליון שקל?

במסגרת הליך גירושין טען הבעל כי אין לחייב אותו בכתובה לנוכח הסכם ממון שנחתם לפני הנישואין ושלפיו הצדדים מוחלים על תביעותיהם זה כנגד זו מכאן ולהבא. הטענה נדחתה

בית הדין הרבני בתל אביב דן לאחרונה בטענה מקדמית שהעלה בעל במסגרת תביעת גירושין וכתובה שהגישה האישה. הוא טען כי אין לחייב אותו בכתובה, בין היתר, מכיוון שהאישה ויתרה על תביעות עתידיות נגדו בהסכם ממון שנחתם לפני הנישואין. טענה נוספת שהעלה הייתה שהאישה אנסה אותו לחתום על כתובה של מיליון שקל מתחת לחופה, כשהאורחים ממתינים להמשך הטקס. הטענות נדחו ותביעת הכתובה תמשיך להתברר לגופה.

בני הזוג נישאו ב-2016 והביאו לעולם ילד אחד. לאישה היו אלה נישואים ראשונים ולבעל נישואים שניים. ב-2017 הם נפרדו. 

בהליך הגירושין עמדה האישה על תשלום כתובתה בסך מיליון שקל. היא טענה כי הבעל בגד בה ואחראי לפירוק הנישואין.

הבעל העלה טענה מקדמית שלפיה לנוכח הסכם ממון בין הצדדים שנחתם לפני הנישואין, בו נאמר כי כל צד מוחל על תביעותיו כנגד זולתו מכאן ולהבא, הדיון בכתובה מתייתר שכן האישה ויתרה על כתובתה. 

לדבריו, האישה תכננה מראש להינשא לו על מנת להתגרש ולזכות בכספו וכל מטרתה הייתה לסחוט אותו כלכלית. הוא ציין כי רק אחרי החתונה גילה שיש לאשתו עבר פלילי עשיר בגניבות. 

הוא הוסיף כי תכנן לכתוב בכתובה סכום של 55,000 שקל אך האישה עצרה את הטקס עד שהסכים לכתוב מיליון שקל. לטענתו, בנסיבות אלה של אונס ואילוץ אין תוקף לכתובה. 

האישה טענה מנגד כי הבעל אשם בפירוק המשפחה לאור בגידותיו הרבות עם מספר נשים. היא הוסיפה כי לא מחלה על כתובתה בהסכם הממון והכתובה לא הוזכרה בו כלל. 

הא ציינה כי בהסכם הממון בעלה הותיר אותה ללא חלק ונחלה בנכסיו וזכויותיו, ולכן הוא הבטיח לה שיתחייב לה בסכום גדול בכתובתה ולא היה שום אונס בשום שלב.

נוסח עמום

הרב רפאל זאב גלב סקר באריכות את ההלכות השונות בנושא ודחה את טענות הבעל מכמה סיבות. הוא כתב בין היתר כי קשה מאוד לייחס לנוסח הסכם הממון, שאינו מזכיר את הכתובה, כי התכוון לחול גם על הכתובה העתידית שעדיין לא הייתה בעולם. לדבריו, סביר שהצדדים לא חשבו כלל על עניין הכתובה כשחתמו על הסכם המכר ולכן הסתפקו בנוסח עמום וכוללני. הבעל גם לא הוכיח בראיות אחרות שהאישה ויתרה על כתובתה.

הדיין הזכיר בהקשר זה שטענת מחילה היא טענה גרועה לפי ההלכה ויש חזקה אין אדם מוחל על זכויותיו ועל חובות שאחרים חייבים לו כל עוד לא הוכח שאכן עשה זאת. בנוסף, גם אם הייתה כאן מחילה, האישה חזרה בה מממחילה זו, שעדיין לא נכנסה לתוקף כל עוד לא ניתן גט. 

הדיין דחה את טענת האונס וכתב כי הבעל הוא אדם בעל בחירה חופשית, וברגע שהחליט לתת מתנה בדמות הכתובה הנדיבה עליה חתם במעמד החופה, יש למעשיו תוקף הלכתי גמור על כל המשתמע מכך. ״קשה להגדיר זאת כ'אונס' כל עוד בפועל אין מאן דהו ככוח חיצוני זה או אחר האונס אותו לעשות את המעשה״, כתב. 

בנסיבות אלה הותיר הדיין את הכתובה על כנה. הדיון בתביעת הכתובה ייתקיים לגופו ובו יתבררו טענות שהעלה הבעל בעניין סכום הכתובה המוגזם והיותה של האישה ״מורדת״.  

הרב יצחק מרוה והרב שמעון לביא הצטרפו לפסק הדין.

• ב״כ התובעת: עו"ד אליהו שמואל סבג, עו"ד עדי שרה
• ב״כ הנתבע: טו"ר דוד חסן, טו"ר צבי גלר וטו"ר זיו ברקוביץ

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.