זוכה מעבירת פגע וברח: אין הוכחה שהיה מודע לפגיעה

הנהג טען שלא ראה שום הולך רגל ולא הרגיש שפגע בו, וזוכה מחמת הספק: "אין כל אינדיקציה למודעותו לקרות התאונה"

בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה לאחרונה נהג שהואשם בהפקרה אחרי פגיעה ושיבוש מהלכי משפט. בכתב האישום נטען כי הנהג פגע בקטין שהתפרץ לכביש והמשיך בנסיעה בזמן שהקטין הועף באוויר והוטח על הכביש. הנהג טען שלא הבחין בקטין ולא ידע שפגע במישהו. המדינה טענה שאין אפשרות שנהג לא ישמע, יראה או ירגיש פגיעה שגרמה נזק להולך הרגל ולרכב, אך השופטת תמר בר-אשר קבעה שהטענה הכללית הזו לא מספיקה לשם הרשעה. התנהגותו לאחר התאונה ובחקירתו במשטרה לא מלמדות על מודעות לפגיעה.

לפי כתב האישום, באפריל 2017 נהג הנאשם בשעת ערב מאוחרת בשדרות בן-זאב בבית שמש. באותה העת, קטין בן 16 לערך התפרץ בריצה אל הכביש ורכבו של הנאשם פגע בו. הקטין עף באוויר, נפל על הכביש ואיבד את הכרתו. למרות זאת, הנאשם המשיך בנסיעה ועזב את המקום. 

בשל העובדה שהקטין התפרץ לכביש לא הייתה מחלוקת שהנהג לא אשם בגרימת התאונה. עם זאת, יוחסו לו עבירות חמורות של הפקרה לאחר פגיעה ושיבוש מהלכי משפט.

לאורך כל הדרך טען הנהג כי לא היה מודע לתאונה, אולם המאשימה התעקשה שאין אפשרות סבירה שלא הבחין בכלום ולא הרגיש את הפגיעה. זאת, בהתבסס על דו"ח בוחן תנועה שהגיע למסקנה זו. עוד טענה המאשימה לבעייתיות בגרסת הנהג ובהתנהגותו. כך למשל נטען כי בבוקר למחרת התאונה הנאשם כבר תיקן את הרכב במטרה להעלים ראיות. ההסבר שסיפק היה כי בבוקר גילה שפנס הרכב שבור והבחין בשברי זכוכיות על הרצפה. אלא שלטענת המאשימה הגרסה הזו לא הגיונית שכן חלקי הפנס היו אמורים להתפזר במקום התאונה או לכל היותר בפעם בראשונה שעצר את הרכב.

הנהג טען שמסקנת הבוחן התבססה על ניסיונו האישי ולא על ראיה שמוכיחה שהרגיש את הפגיעה. הוא טען כי נהג עם חלונות סגורים ומוזיקה רועשת וזו ככל הנראה הסיבה שלא שמע או הרגיש משהו. עוד טען הנהג שאין ראיה לעצירה אינסטינקטיבית או האטה של רכבו לאחר הפגיעה - מה שמחזק לשיטתו את הטענה שלא היה מודע לפגיעה והמשיך בנסיעתו כרגיל.

הנאשם הפנה לעדויותיהם של בעל המוסך, חברו  ובת זוגתו. כל אלה פגשו אותו לאחר התאונה והעידו שהתנהגותו הייתה רגילה לחלוטין ושלא היה ניכר כי הוא לחוץ. הוא הוסיף כי גם בחקירתו במשטרה ענה בחופשיות, הביע נכונות להיבדק בפוליגרף והסכים שהפלאפון שלו ייבדק.

אין ראיה למודעות

השופטת בר-אשר זיכתה את הנהג מחמת הספק. היא הסבירה שכדי להרשיעו נדרשת הוכחה שהיה מודע לפגיעה או לכל הפחות "עצם עיניים" לנוכח קיומה של אפשרות כזו.

אכן קשה לקבל את טענת נהג שלפיה לא הרגיש בפגיעה, ציינה השופטת, אך העובדה שמדובר בטענה שקשה לקבלה לא מספיקה כדי לקבוע שהוא כן היה מודע.

לכך יש להוסיף את הפגיעות הקלות ברכב, את מיקומן - נמוך משדה הראייה של הנהג, ואת גרסתו שנסע עם חלונות סגורים ומוזיקה. כל אלה מחזקים את האפשרות שלא הרגיש את הפגיעה.

השופטת הוסיפה כי גם התנהגות הנהג לאחר התאונה ובמהלך החקירה במשטרה תומכת במסקנה זו, ואין אינדיקציה לכך שהיה מודע לתאונה או התעלם מהתרחשותה.

זאת, בשונה מתיקים רבים של הפקרה שבהם יש ראיות של ממש לעניין מודעות הנהג לפגיעה, כמו עצירה של הרכב, ניפוץ השמשה, צעקות של עדי ראיה ועוד.

• ב"כ המאשימה: עו"ד תמר איבלמן
• ב"כ הנהג: עו"ד יוני וקרן שניאור

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.