נהג שהתבקש להזדהות נמלט בנסיעה מהירה. כשנתפס בתום מרדף שבמהלכו עבר ברמזור אדום, הוא הכה וקילל את השוטרים והתנגד למעצר. בית המשפט קבע שהנאשם ביצע את המעשים והוא אף כשיר לעמוד לדין, אלא שהעבירות בוצעו כשהיה שרוי במצב פסיכוטי.
נאשם שברח משוטרים ותקף אותם כשהצליחו לעצור אותו זוכה בשל אי שפיות. השופטת נעה תבור מבית משפט השלום בתל אביב קבעה כי על אף המחלוקות בין המומחים הפסיכיאטריים בשאלה האם הנאשם עונה להגדרה של "חולה נפש", הם היו תמימי דעים לגבי היותו במצב פסיכוטי בתכוף לביצוע המעשים.
במהלך משמרת שגרתית במאי 2017, הבחינו שוטרים מאור יהודה ברכב שחנה באמצע הכביש. הנהג שאותר על ידם בחנות סמוכה סירב תחילה להזדהות אך בהמשך מסר להם תעודה מזהה וחזר לרכבו.
השוטרים הורו לנהג לעצור את הרכב לבדיקה במקום מוסדר בהמשך הדרך, אלא שאז הוא החל להימלט בנסיעה מהירה ופראית וחצה צומת באור אדום. המרדף אחריו הסתיים כשהגיע לדרך ללא מוצא, אך הנהג המשיך להתנגד למעצר בקללות ואיומים, והכה את אחד השוטרים באגרוף.
במענה לכתב האישום שהוגש לבית משפט השלום בתל אביב, הכחיש הנאשם את העובדות וטען כי השוטרים הם אלה שתקפו אותו.
בנוסף, טענת ההגנה העיקרית הייתה שהנאשם לא כשיר נפשית לעמוד לדין בהתבסס על הסתכלות פסיכיאטרית שנערכה בעת ששהה במעצר, ובסופה קבע הפסיכיאטר המחוזי שהוא לוקה במחלת נפש.
אלא שלנוכח קביעה זו הנאשם הופנה לחוות דעת משלימה שנערכה כ-7 חודשים לאחר מכן אצל פסיכיאטר אחר, שקבע בחוות דעתו כי עולה חשד שהנאשם מתחזה ומנסה להאדיר תסמינים של מחלת נפש.
המאשימה ביקשה לסתמך על הבדיקה האחרונה, וטענה כי תנאי מקדים לבדיקת המצב הנפשי של הנאשם הוא הודאה בביצוע המעשים. משהנאשם כופר באישומים נגדו, נטען כי לא ניתן לברר את הטענה בדבר כשירותו הנפשית.
ההגדרה לא קובעת
השופטת נעה תבור התרשמה מאמינות עדויות השוטרים שתיארו שניהם מחזה זהה של התפרעות חסרת מעצורים של הנאשם, וקבעה שהוא ביצע את המעשים המתוארים בכתב האישום.
למרות זאת, השופטת דחתה את טענת המאשימה שלפיה על הנאשם להודות בביצוע העבירה על מנת לטעון לאי כשירות נפשית.
"טענה זו אינה מקובלת עלי. נאשם יכול להכחיש את ביצוע המעשים אך לשמור על טענת אי השפיות למקרה בו ידחה בית המשפט טענותיו ויקבע כי ביצע את המעשים", קבעה השופטת, והוסיפה כי "לא מדובר בטענות סותרות אלא בטענות המשלימות זו את זו".
השופטת ציינה כי על אף ההבדלים בין חוות הדעת הפסיכיאטריות, לא נותרה מחלוקת של ממש בין שני המומחים, שהסכימו כי בעת הבדיקה הראשונה שנערכה בסמוך לאירוע היה הנאשם במצב פסיכוטי, וכי חלוף הזמן הצביע על כך שהמצב הפסיכוטי חלף ולא התפתח בסופו של דבר לכלל מחלת נפש.
בעניין זה השופטת הסבירה כי העובדה שהמצב הפסיכוטי לא הוגדר כ"מחלה" אינה משנה משום שהסימנים הנפשיים ומידת השפעתם על הנאשם בזמן העבירה, הם שמכריעים בשאלת קיומו של סייג לאחריות הפלילית. במקרה זה, אף שהנאשם כשיר היום לעמוד לדין, לא הוכח שבמועד העבירה הוא יכול היה להבין את הפסול שבמעשיו או להימנע מהם.
לפיכך השופטת הודיעה על זיכויו של הנאשם, וציינה עוד כי מאחר שהמצב הפסיכוטי כבר חלף לא ניתן להורות על אשפוזו בהתאם לחוק לטיפול בחולי נפש.
- ב"כ המאשימה: עו"ד פלילי דניאל שחף
- ב"כ הנאשם: עו"ד פולינה סורין
עו"ד רותם טובול
עוסק/ת ב-
פלילי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.