אישה המתגוררת בדירת מרתף בתל-אביב הואשמה בשימוש חורג בטענה שמדובר במחסן שלא אמור לשמש למגורים. אלא שהשיהוי הניכר בהגשת כתב האישום – 20 שנה מאז שהאישה נכנסה לדירה וכ-60 שנה מאז שהמדינה ידעה שהיחידה משמשת למגורים – הכריע את הכף.
בשנות ה-40, טרם קום המדינה, נבנה בניין מגורים, ובתוכו יחידה בשטח של 49 מ"ר, שלפי היתר הבניה שלה יועדה לשמש כמחסן וחדר הסקה וכביסה. הבניין נרשם בשנות ה-70 כבית משותף, כאשר היחידה הוגדרה כ"דירה", ולפני כעשרים שנה, רכשה אישה את היחידה לצורך מגורים.
בעיות בקבלת היתר בנייה?
עורך דין נדל"ן
ב-2014 החליטה המדינה לערוך ביקור במקום ולאחר שגילתה כי בעלת היחידה מתגוררת בה, היא הגישה נגדה כתב אישום על שימוש חורג לבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב. לטענת המדינה, היחידה הוגדרה כמחסן והעובדה שהנאשמת מתגוררת בו בניגוד מוחלט להיתר הבניה מצדיקה את הרשעתה.
הנאשמת הודתה כי היא משתמשת במקום למגורים, אך טענה כי היתר הבנייה שהוצג אינו מתייחס לדירתה. בנוסף היא טענה כי עוד לפני שרכשה את הדירה נעשה בה שימוש למגורים, והיא אף צירפה מסמכים ותשלומי ארנונה שמעידים על כך שהיחידה רשומה בלשכת רישום המקרקעין כדירת מגורים.
במענה לטענת המדינה כי היה על הנאשמת לבדוק את היתר הבנייה לפני שרכשה את הנכס היא השיבה כי סמכה על עורך הדין שסייע לה ברכישת הנכס אך לצערה, כיום, משחלפו למעלה מעשרים שנה, היא כבר לא יכולה להעיד אותו עקב גילו המבוגר (90).
עשרות שנים משמשת למגורים
השופט אביים ברקאי קבע כי חיובי ארנונה ורישומים בלשכת המקרקעין אינם מלמדים על היתר בנייה. לדבריו, המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר שהיחידה הותרה לשימוש כמחסן וחדר הסקה וכביסה ותו לא.
ואולם, לאחר שהשופט האזין לעדותה של קשישה שגרה במקום בילדותה והצהירה שהיחידה שימשה כדירת מגורים עוד לפני קום המדינה, ואף קיבל לידיו מסמך רשמי של המדינה משנת 1958, בו נכתב כי המחסן משמש כדירה, קבע השופט כי המדינה פעלה באיחור ניכר שיש לו השלכות.
כך, השיהוי הביא לנזק ראייתי משמעותי, שלא אפשר איתור מסמכים והעדת עדים. לפי השופט, לו לכל הפחות היה כתב האישום מוגש בסמוך לרכישת היחידה על ידי הנאשמת, היא הייתה יכולה להעיד את עורך הדין שערך את ההסכם. אלא שבמקרה הזה כתב האישום הוגש כעשרים שנה לאחר שהיחידה נרכשה ולמעלה משישים שנה לאחר שהחל השימוש החורג. משכך, אף שהמדינה הצליחה להוכיח שנעשה ביחידה שימוש חורג, אין מקום להרשיע את הנאשמת.
"... יש לזכות הנאשמת מטעמים של צדק לאור העובדה שהיחידה משמשת עשרות שנים לצרכי מגורים, לאור העובדה שהוכח כי כבר לפחות לפני כשישים שנה ידעה המאשימה אודות השימוש החורג, לאור העובדה שהנאשמת רכשה היחידה לפני למעלה מעשרים שנה כיחידה אחת ובנסיבות שאין להרשיעה", הכריע השופט ברקאי.
עם זאת, השופט הדגיש שזיכוי הנאשמת אינו מכשיר שימוש חורג ביחידה בידי כל אדם אחר שיגור בה או ירכוש אותה בעתיד.
- ב"כ המדינה: עו"ד נועה מלצר
- ב"כ הנאשמת: עו"ד עומר חלמיש
* עו"ד גוהר ראובן-חזן עוסקת בדיני מקרקעין, תכנון ובניה ותמ"א 38
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.