בית הדין לעבודה קיבל את גרסת העובד כי מעולם לא חתם על הסכם עבודה או על מסמך ויתור זכויות, וחייב את המעסיקה לשלם לו כ-221 אלף שקלים כפיצוי על הפגיעה בזכויותיו והשלמתן.
בית הדין לעבודה בתל אביב הכריע לאחרונה בתביעת עובד לתשלום זכויות סוציאליות ופיצויים על הפרת חוקי העבודה מצד חברה לפינוי פסולת בה עבד במשך כשנתיים וחצי. במסגרת זו השופטת מרים קליימן קבעה כי חתימתו של העובד על הסכם עבודה וכתב ויתור על זכויותיו זויפה, וחייבה את החברה לשלם לו כ-221 אלף שקלים.
העובד הועסק כנהג משאית בחברת "פינוי (ר.ע.מ.)" בין השנים 2015-2012. באפריל 2016 הוא הגיש נגדה תביעה לתשלום זכויות סוציאליות ופיצויים שלטענתו נמנעו ממנו בתקופת העסקתו ובסיומה.
לפי גרסתו הוא מעולם לא חתם על חוזה העסקה, לא קיבל תלושי שכר בזמן אמת והתלושים שקיבל בדיעבד לא שיקפו את שכרו האמיתי – כפי שמעידים תדפיסי חשבון הבנק שלו.
עוד טען העובד כי לא שולמו לו שעות נוספות, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, ימי חופשה וימי מחלה או דמי נסיעות, והוא גם פוטר ללא שימוע.
מנגד טענה המעסיקה כי העובד הועסק אצלה רק במשך שנה וחצי. לטענתה בסוף 2014 הוא פוטר ולאחר מכן הועסק במתכונת אחרת כאשר זומן מדי פעם לעבודות דחופות כעצמאי.
עוד נטען כי טרם פיטוריו נערך לו שימוע כדין. המעסיקה אף הציגה בבית הדין מכתב ויתור זכויות שהעובד חתם עליו לפני עזיבתו ובו הצהיר כי הוא חייב כסף למנהלה בגין הלוואות פרטיות ולכן אין לו דרישות וטענות כלפיה. בנוסף הוגש לבית הדין הסכם עבודה חתום.
אלא שהעובד הכחיש כי חתם על המסמכים המדוברים וטען כי מדובר בזיוף, והוא אף הגיש על כך תלונה במשטרה.
הסכם מול מציאות
לאחר שמיעת העדויות ובחינת הראיות השופטת קליימן קבעה כי המסמכים שהגישה המעסיקה אינם אמינים ואין להם תוקף, בין היתר לנוכח עדותו המהימנה של התובע והודאת המעסיקה במהלך הדיונים כי הכתוב בהסכם ובתלושים לא שיקף את המציאות.
כמו כן, השופטת לא קבעה מסמרות לעניין הזיוף מאחר שהעניין עומד בפני חקירה משטרתית אך היא כן קיבלה את גרסת התובע כי מעולם לא חתם על ההסכם או כתב הוויתור.
לעניין פיטורי התובע קבעה השופטת כי מאחר שאינה נותנת אמון במסמכי המעסיקה היא גם לא הוכיחה שפיטרה אותו. עם זאת נקבע שגם התובע לא הוכיח את גרסתו לעניין פיטוריו, ועל כן תביעתו לפיצויי פיטורים ואי עריכת שימוע נדחתה.
בהמשך השופטת פסקה לתובע פיצויים על עבודה בשעות נוספות – אף שהמעסיקה התכחשה להן. השופטת קבעה כי היא דוחה את גרסתה משום שהיא לא טרחה להציג בבית הדין את דוחות הנוכחות והאיתורן של המשאית בה עבד התובע. בסך הכל השופט העמידה לטובת התובע 43 שעות נוספות בחודש.
כמו כן נקבע כי התובע זכאי לתשלום על נסיעות, תוך דחיית טענת המעסיקה כי לא הייתה צריכה לשלם לו נסיעות משום שהשתמש במשאית שלה. בהקשר זה השופטת קיבלה את גרסת התובע כי הגיע לעבודה וחזר ממנה בתחבורה ציבורית.
לבסוף המעסיקה חויבה לשלם לתובע פיצויים של 221,482 שקלים עבור שעות נוספות, הפרשות פנסיה, דמי הבראה, ימי חופשה ופיצוי על כך שהוא לא קיבל הודעה על תנאי העובדה ותלושי שכר בזמן. בנוסף לכך תשלם המעסיקה גם 5,500 שקל הוצאות משפט.
- בא כוח התובע: עו"ד גיל בר
- בא כוח הנתבעת: לא צוין
עו"ד אלכסנדר ספינרד
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.